Page 2 of 6 FirstFirst 1234 ... LastLast
Results 16 to 30 of 76

Thread: Hebrew Translations

   
  1. #16
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של רוברט ראסל- מטופל של מורי


    רוברט ראסל הוא מטופל של מוריי והוא חשוב פה גם מכיוון שמוריי השאיר לו הודעה קולית ב-25 ליוני. הוא מלאס וגאס ובמרץ 2009 עבר התקף לב ונלקח לבית חולים שם קיבל טיפול ממוריי. בבית החולים מוריי ביצע בו הליך רפואי במהלכו הרדימו אותו והתביעה מבהירה שהוא הורדם על ידי רופא מרדים. במהלך הניתוח אירע משהו חריג וכתוצאה מכך העירו אותו. מה שקרה היה שניתן לו יותר מדי תרופות להורדת לחץ הדם. בכל מקרה הניתוח עבר כשורה לבסוף וראסל רצה להשתחרר עוד באותו הערב. מוריי לא הסכים לשחרר אותו אז ראסל אמר שמצידו הוא פשוט יתלבש ויצא בכוחות עצמו. מוריי אמר לו בקשיחות שהוא היה ממש דקות ממוות ושאם הוא לא יאפשר לו לטפל בו אז הוא ימות. ראסל נשאר בבית החולים ושוחרר ב-10 למרץ.

    הוא הגיע לביקורת אצל מוריי ב-16 במרץ ואז מוריי המליץ לו לעבור את אותו ההליך שוב והסביר כי בגלל שהיה צריך להעיר אותו במהלך הניתוח הראשון הוא לא הספיק לסיים את כל מה שרצה לעשות. לשאלת התביעה ראסל עונה שבשלב זה הרגיש שהוא מקבל טיפול טוב מד"ר מוריי.

    באחת מהפגישות שלהם מוריי אמר לראסל שיש לו הזדמנות להיות המטפל של פציינט אחד בלבד בחו"ל. ראסל התלהב בשביל מוריי ואמר לו שזו הזדמנות טובה. מוריי לא סיפר לראסל מי זה. ההליך השני התבצע ב-6 באפריל וגם הפעם הוא הורדם על ידי רופא מרדים. בנוסף התביעה מבהירה שמלבד מוריי בחדר הניתוח וכן הרופא המרדים היה צוות רפואי נוסף בחדר. לאחר מכן הוא היה מגיע לביקורות ובאחת מהן מוריי סיפר לראסל שהוא החליט לקבל את ההצעה לטפל בפציינט שהוא סיפר לו עליו ואז פירט שזה מייקל. הוא ביקש ממנו לא לספר לאף אחד מכיוון שהוא עדיין לא סיפר לצוות שלו. אשתו של ראסל גם היא נכחה באותה פגישה. הוא סיפר להם שהוא הכיר את המשפחה של מייקל ושהוא טיפל בו ובמשפחתו.

    מה היתה התגובה שלך? שמחתי מאוד בשבילו וגם מוריי התרגש וציפה לזה, מספר ראסל. בפגישה הזאת מוריי אמר לראסל שהוא צריך טיפול נוסף – זה משהו שהיה צריך לבצע 5 ימים בשבוע במשך שעה למשך 7 שבועות. הטיפול הזה התחיל באמצע אפריל. לרוב מוריי לא היה שם בזמן שהוא קיבל את הטיפול וראסל היה מקבל את הטיפול מהצוות של מוריי. רוברט ראסל מספר שמוריי התקשר לביתו כדי לייעץ לו ולענות לשאלות שהיו לו.

    לאחר שהוא סיים את הטיפול היתה לו פגישת מעקב ב-15 ליוני. בפגישה הזאת מוריי היה אמור להסביר לו את תוצאות הטיפול וכן לתת לו הפנייה לרופא אחר, מכיוון שמוריי עוזב לחו"ל. הפגישה הזאת בוטלה.

    התביעה מראה את המכתב שמוריי שלח למטופליו בו הוא מודיע להם שהוא עוזב את הפרקטיקה שלו כדי להיענות להזדמנות חד פעמית (לטפל במייקל – זה לא מפורט במכתב). המכתב הזה לא הפתיע את ראסל.

    הפגישה שבוטלה נקבעה מחדש ל-22 ליוני אך גם זו בוטלה. ראסל החל להיות מודאג בגלל שהוא ידע שמוריי אמור לעזוב את המדינה. "הייתי מודאג לחיי. רציתי לדעת איפה אני עומד. הגיע לי לקבל תשובות", הוא אמר. התביעה מבהירה שהוא היה תלוי במוריי גם כדי לשמוע איך הטיפול הלך וגם כדי לקבל הפנייה לרופא אחר. ב-25 ליוני הוא התקשר למשרד של מוריי בבוקר והביע בפניהם את התסכול שלו. הוא אמר להם שהוא עוד מעט מאבד את הסבלנות שלו והוא מצפה לתשובות ושאם מוריי לא יחזור אליו הוא ינקוט נגדו בצעדים משפטיים וימנע ממנו לעזוב את ארצות הברית. הוא מבהיר שהוא היה נואש ומודאג לבריאותו ושהרגיש שנטשו אותו והפקירו אותו. לאחר מכן הוא קיבל הודעה קולית ממוריי.

    ההודעה התקבלה ב-11:48. התביעה משמיעה את ההודעה ומחלקת תמלול שלה. כשראסל קיבל את ההודעה הוא היה אסיר תודה אך בו זמנית היא היתה נשמעת לו מוזר. בהודעה מוריי אמר שהלב שלו תוקן וזה נשמע לראסל מוזר מכיוון שלמיטב ידיעתו האזור שנפגע בהתקף לב מת ולכן אי אפשר להגיד שהלב תוקן. בנוסף היה מוזר בעיניו שמוריי אמר בהודעה שהוא יוצא לשנת שבתון – זה היה מוזר בעיניו שמוריי ציין זאת מכיוון שמוריי בעצמו סיפר לו על זה עוד לפני שהוא סיפר לצוות. בנקודה הזאת מוריי עדיין לא אמר לו מי הרופא החדש שלו. בסוף הטיפול הדעה שלו על מוריי השתנתה והוא הרגיש נטוש ומופקר. "הרגשתי כמו כינור שני" – ביטוי שאומר מיותר. "רציתי לקבל תשובות".

    התביעה סיימה לחקור את רוברט ראסל וההגנה חוקרת אותו:

    היחסים שללך עם ד"ר מוריי לא דומים לשום יחסים שהיו לך עם רופא אחר נכון? נכון. מה היה שונה? הוא הלך אחרי כשניסיתי לעזוב את בית החולים. הוא נתן לי עצות על התעמלות ואכילה. כשאני אומר שהוא הציל את החיים שלי אני מתכוון למה שהוא עשה עבורי מבחינה נפשית. ההגנה: הוא היה רופא איכפתי. ראסל עונה שזה היה נהדר איך שהוא פינה את הזמן והתקשר אליו בביתו ונתן לו תשומת לב אישית. התביעה: הוא הכיר את אשתך זה יוצא דופן לרופא וראסל מסכים.

    צ'רנוף: שני הדברים היחידים שהיו נראים לך מוזר בהודעה הקולית היו שמוריי אמר שהוא יוצא לשנת שבתון ושהלב שלך תוקן. אם הוא היה אומר 'כפי שאתה יודע אני יוצא לשנת שבתון' זה היה נשמע לך אחרת? ראסל עונה שהתגובה הראשונית שלו היתה שההודעה מוזרה.



  2. #17
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של רוברט סנף - הפרמדיק הראשון שהגיע לחדר

    הוא עובד כפרמדיק עבור מכבי האש (בארצות הברית ממה שאני מבינה אין משהו שמקביל רק למד"א אלא הכל מקושר למכבי האש).

    ב-25 ביוני הוא קיבל שיחה ממוקד 911 שמסרה לו להגיע לבית של מייקל. בשיחה נמסר שגבר בן 50 נכנס לדום לב ושהוא לא נושם ושנעשים מאמצי החייאה. התביעה מציגה את ההודעה שהתקבלה במוקד. בנוסף למה שנשלח להם סנף כתב דברים בכתב ידו ואחר כך יעברו על זה. הם קיבלו את השיחה ב-12:22 ויצאו לאמבולנס. הוא היה ראש הצוות והאיש שמופקד על קשר עם בית החולים. תפקידו הוא להעריך את המצב כשמגיעים לזירה וגם לכתוב דוחות.

    בהודעה שנשלחה (והוצגה למושבעים) מופיע מספר המקרה, כתובת המקום אליו הם נוסעים, השעה בה ההודעה התקבלה 12:21, התאריך, המצב: גבר בן 50 לא נושם, טלפון ממנו השיחה הגיעה, השעה בה השיחה הגיעה אליהם (כנראה ממוקד כללי יותר) 12:22, שם המוקדן שענה לשיחה, העובדה שהמתקשר עדיין נמצא בטלפון איתם וזה שהשיחה הגיעה מטלפון סלולארי.

    הם הגיעו לבית ב-12:26 והלכו אחרי מאבטח לחדר של מייקל. סנף היה הפרמדיק הראשון שנכנס לחדר. הוא נשא ערכה ובה כל מיני תרופות שנועדו לגרום ללב לחזור לפעום. הוא ראה בחדר את ד"ר מוריי, את מייקל ומאבטח. מייקל לבש מכנסי פיג'מה וחולצת פיג'מה שהיתה פתוחה וגם היה לו כיסוי ראש (כמו כובע מנתחים). מייקל היה נראה לו בתת משקל. הוא ראה את מוריי רוכן לעבר מייקל ובשלב הזה הזיזו אותו מהמיטה לרצפה. אחד מאנשי האבטחה סייע למוריי להזיז את מייקל. מוריי הזדהה כרופא של מייקל והיה נראה לסנף מבוהל.

    סנף שאל את מוריי אם יש הוראה "לא החיות" (בקשה של פציינט שהוא לא רוצה שינסו להיות אותו) – מוריי לאחר כמה פעמים שנשאל אמר שאין הוראה כזאת. סנף ראה בחדר את מייקל שהיה נראה לו בתת משקל וכן עמוד עירוי ועליו שקית של עירוי תמיסת מלח וכן מכל חמצן. הוא ניסה לאסוף כמה שיותר מידע ממוריי על מה שקרה ושאל אותו ממה מייקל סובל – מוריי אמר שמייקל לא סובל מכלום – כלומר אין לו מחלות כרוניות וכו'. גם פה סנף היה צריך לשאול מספר פעמים עד שקיבל תשובה. המידע הזה לא היה נראה לסנף הגיוני והוא מסביר זאת בכך שלא היה נראה לו הגיוני שיש לפציינט רופא שנמצא בבית, הוא רואה שמחובר אליו עירוי ושכל זה קורה מבלי שיש מחלות כלשהן שמהן הפציינט סובל. זה לא נראה לו נורמאלי.

    סנף שאל את מוריי מתי דום הלב אירע ומוריי אמר שזה היה ממש עכשיו. מבחינתו של סנף זה אומר שיש סיכוי טוב להציל את הפציינט. הוא מסביר – אם הוא התקשר אלינו איך שזה קרה אז יש לנו סיכוי טוב לגרום ללב לחזור לפעום.

    מהרגע בו קיבלו את השיחה עד לרגע בו הגיעו לבית עברו 5 דקות. הם העבירו את מייקל למיקום נוח יותר על הרצפה – על השטיח ליד המיטה. בזמן שסנף שואל את מוריי את השאלות האלה פרמדיק אחר התחיל לעשות למייקל החייאה והפרמדיק בלנט התחיל לספק למייקל אוויר, הפרמדיק גודווין חיבר את מייקל למכשיר EKG – מודד פעילות לב. באיזשהו שלב סנף הבין שהוא מטפל במייקל ג'קסון. הוא מפרט איך בוצעה ההחייאה- בשתי ידיים. הוא מסביר שהפרמדיק בלנט התחיל לספק למייקל אוויר באמצעות מסכה שמתלבשת על האף והפה ומחוברת לבלון שלוחצים אותו וכך האוויר נכנס לריאות – ההליך הזה נעשה איך שהם הגיעו וסנף מסביר שזה קריטי שזה ייעשה על ההתחלה. כשהם חיברו אותו למכונת ה-EKG הם ראו שאין למייקל דופק – כלומר קו שטוח. סנף מפרט שגם מכונה זו ניידת.

    הם נתנו לו סבב ראשון של תרופות שנועדו לגרום ללב לחזור לפעום – אפינפרין ואטרופין. הם ציפו לראות שינוי במצבו אך שום דבר לא קרה. התביעה שואלת את סנף אם הוא שאל את מוריי אם הוא נתן למייקל תרופות כלשהן. סנף מסביר שכן ושמוריי אמר לו שהוא נתן למייקל לורזוופם – וסנף מסביר שזה תרופת הרגעה קלה. מוריי אמר שהוא לא נתן לו שום דבר מלבד קצת לורזופם.

    מוריי אמר לסנף שהוא נתן למייקל טיפול נגד התייבשות ותשישות. לאחר מכן מייקל קיבל סבב שני של אותן תרופות שנועדו לגרום ללב לחזור לפעום. הפרמדיק בלנט צינרר את מייקל – זה כאשר מחדירים צינור ישירות לריאות כדי לוודא שהאוויר מגיע ישירות לשם. לפרמדיקים גם היתה מכונה שבודקת את רמת הפחמן הדו חמצני שמשתחרר בנשימה. המדד של מייקל היה 16 (ממש ממש נמוך – זה לא מצביע על כך שהוא נושם). התביעה מבהירה שכל זה נעשה במהירות.

    לאחר מתן הסבב הראשון של תרופות הם התקשרו לבית החולים UCLA. סנף העביר לאחות שם מידע על המצב.

    התביעה שואלת מה גרם לך לחשוב שיש חוסר התאמה בין מה שנאמר לך (שדום הלב היה איך שמוריי התקשר) למה שראית בזירה? העור של הפציינט היה קר למגע, העיניים שלו היו פתוחות ויבשות, האישונים שלו היו מורחבים, מכונת ה-EKG הראתה קו שטוח (כלומר אין דופק) והמכשיר שמודד את כמות הפחמן הדו חמצני היה ממש נמוך – 16. כל זה לא עקבי עם זה שדום הלב רק אירע עכשיו., אומר סנף.

    כשהם נתנו לו את הסבב השני של התרופות הם בתחילה ניסו להזריק לו את זה לווריד באחת הידיים אבל לא הצליחו למצוא וריד. הם ניסו 5 פעמים ולבסוף החליטו לעזוב את הידיים ומצאו וריד בצד שמאל של הצוואר דרכו החדירו את התרופות. התביעה שואלת האם קשה יותר למצוא וריד כאשר לא היתה סירקולציה של דם זמן כלשהו וסנף עונה שזה נכון ועושה את המלאכה של ניסיון למצוא וריד קשה באופן ניכר.

    כשהם דיברו עם בית החולים הם נשאלו אם הם רוצים להמשיך במאמצי ההחייאה או להפסיק. הם הודיעו שהם רוצים להמשיך. לא היה כל שינוי במצבו של מייקל כל אותו הזמן. בית החולים היה מוכן להכריז על המוות כבר בבית בשעה 12:57. גם סבב התרופות השני לא הצליח.

    התביעה שואלת אם באיזשהו שלב מישהו אמר שהוא מרגיש דופק? סנף אומר שמוריי אמר שהוא מרגיש דופק ליד המפשעה של מייקל, בחלק העליון של רגל ימין. בתגובה לכך סנף הסתכל על המוניטור של הלב כדי לראות אם הדופק הוא של הפציינט או נוצר בגלל הלחיצות של ההחייאה. סנף נשאל מתי מוריי אמר שהוא מרגיש דופק ועונה שזה היה עוד לפני שבית החולים רצה לקבוע את המוות של מייקל.

    בתגובה לכך שמוריי אמר שהרגיש דופק הם הפסיקו את ההחייאה ורק נתנו לו אוויר כדי לראות אם יש דופק. המכשיר הראה קו שטוח – כלומר אין דופק. גם סנף וגם פרמדיק נוסף ניסו להרגיש את הדופק במקום שמוריי אמר שהרגיש אותו אך לא הרגישו כלום.

    התביעה חוזרת לעבור עם סנף על המסמך ובו ההודעה שהגיעה למוקד עם כתב היד של סנף על זה. מצויין שם השעות בהן מייקל קיבל אטרופין ואפיניפרין. עוד היה רשום המידע שמוריי העביר לסנף- שהוא תן למייקל לורזופם ונתן לו טיפול נגד התייבשות ותשישות.

    לאחר שב-12:57 בית החולים היה מוכן להכריז על המוות של מייקל ד"ר מוריי רוצה להמשיך במאמצי ההחייאה ולכן לוקח שליטה על המתרחש בחדר (מבחינת של מי האחריות ומי קובע מה עושים וכו'). הוא ביקש מהם להחדיר למייקל צינורית שתגיע ישירות לוורידים שליד הלב כך שאפשר יהיה להחדיר תרופות בצורה יעילה יותר (באנגלית זה נקרא central line – אני לא יודעת אם התרגום שלי נכון לכך. אין לי הכשרה רפואית אז אני לא יודעת מה הביטוי הנכון). זה לא משהו שפרמדיקים עושים – רק רופאים ולא היה להם גם ציוד לזה. בנוסף מוריי ביקש לתת למייקל מגנזיום אך לא היה לו ציוד גם עבור זה.

    לאחר שמוריי לקח שליטה על האירוע הם הכינו את מייקל להעברה לבית החולים. בכל הזמן הזה הם ממשיכים במאמצי ההחייאה. לאחר שמייקל הוכנס לאמבולנס סנף עלה חזרה למעלה כדי לאסוף את הציוד של הפרמדיקים. הוא ראה שם את מוריי מחזיק תיק ואוסף אליו פריטים מהרצפה. מוריי עדיין היה בחדר כשסנף יצא. באיזשהו שלב מוריי הגיע לאמבולנס והם העבירו את מייקל לבית החלים.


    כל הזמן הזה המוניטור שעקב אחרי הלב של מייקל הראה שאין לו דופק והצבע שלו התחיל להיות כחול. בדרך לבית החולים ניתן למייקל עוד סבב תרופות אך גם זה לא עבד. במהלך הנסיעה מוריי דיבר בטלפון. לא היה שינוי במצב של מייקל לאורך כל הזמן הזה – מהרגע שהם הגיעו לבית עד שהביאו אותו לבית החולים. הוא לא ראה שום סימן חיים אצל מייקל בזמן שניסו להחיות אותו. סך הכל הפרמדיקים היו עם מייקל 42 דקות ובמשך כל הזמן הזה לא היה שום סימן חיים.

    התביעה מבהירה עם סנף שהוא לא ראה בחדר של מייקל שום מוניטורים שעוקבים אחרי הלב או אחרי מידת הפחמן הדו חמצני וכו'. מוריי אמר להם שמייקל בריא ולא סובל ממחלות כלשהן. הוא לא הזכיר בפניהם בשום שלב שהוא נתן לו פרופופול.

    התביעה סיימה לחקור את סנף ועכשיו ההגנה חוקרת אותו

    סנף מתבקש לתאר שוב את מייקל: מאוד חיוור ובתת משקל. הוא אומר שמייקל היה כל כך רזה שהוא יכל לראות את הצלעות שלו. "האם הוא נראה לך כמו מישהו שהיה מכור לסמים זמן רב?" סנף אומר שהוא נראה כמו מישהו שסבל ממחלה כרונית ושהוא ראה מכורים לסמים רזים מאוד וגם שמנים.

    ההגנה עוברת לדבר על המיקום של מייקל בחדר כשהם הגיעו: סנף אומר שכשהוא הגיע מוריי היה בתהליכים של להעביר את מייקל לרצפה. החלק העליון של הגוף שלו עדיין היה על המטה. זה היה בסביבות 12:26-12:27. הוא ראה צינור עירוי מחובר לרגל השמאלית שלו.

    סנף מפרט שזה לא יוצא דופן ששני אנשים עושים החייאה ושזה לא יהיה יוצא דופן אם מוריי יבקש עזרה בכך. "אני לא הייתי רוצה לעשות החייאה לבד", אומר סנף. "האם זה נכון שיש לבצע את ההחייאה במקום בו נמצא הפציינט"? כן. "למייקל היה עירוי מחובר לרגל"- כן. "כך שזה יהיה אחד הגורמים שיילקחו בחשבון בהחלטה להזיז אותו"- נכון.

    ההגנה מבקשת להבהיר את הקטע בו מוריי שמע דופק. סנף לא חשב שיש משהו חשוד בכך שמוריי הרגיש דופק במקום בו הוא חשב שהרגיש אותו. הוא לא ראה בהצהרה הזאת משהו עם כוונות נסתרות. כשעושים החייאה פעמים רבות מרגישים דופק במקום הזה ולכן הם עצרו את מאמצי ההחייאה ובדקו אם זה דופק אמיתי או אחד שנגרם כתוצאה מהלחיצות על החזה.

    כאשר בית החולים רצה לקבוע את המוות גם סנף רצה להמשיך במאמצי ההחייאה – זאת מכיוון שמדובר באח"מ וגם מכיוון שממה שידע דום הלב אירע לא מזמן. סנף מודה שכאשר ראה את מוריי אוסף דברים מוריי עשה זאת בגלוי ולא גירש את סנף משם או אמר לו לחכות בחוץ. "האם אתה מסכים שלאסוף פריטים רפואיים זה דבר נכו לעשות בבית בו יש ילדים?"- כן. עברה בערך דקה מהרגע שסנף ראה את מוריי אוסף חפצים מהרצפה עד שמוריי הצטרף לאמבולנס.

    שיחת הטלפון באמבולנס. הוא לא יודע למי נעשתה השיחה ומה מוריי אמר. "האם זה היה נראה שמוריי עושה כל מה שהוא יכול כדי לעזור לכם?" –כן. "המצב של מייקל לא השתפר בשום שלב"- נכון. ההגנה מתחילה לשאול אם זה נכון שלא היו עושים דבר שונה אם מוריי היה מספר על הפרופופול- התביעה מתנגדת וההתנגדות מתקבלת.

    ההגנה סיימה לחקור את סנף ולתביעה יש שאלות נוספות:

    האם היה בלבול או מצב כיאוטי בניסיון להחיות את מייקל? – לא. בקשר לדופק שמוריי הרגיש – הגעתם למסקנה שזה היה כתוצאה מהלחיצות של ההחייאה ולא דופק עצמוני של מייקל – נכון.

    סנף מתבקש לתאר את התגובה של מוריי כאשר הוא חזר וראה אותו אוסף דברים – מוריי היה נראה מופתע. הוא בהה בסנף עם מבט של הפתעה על פניו. סנף מתאר זאת כמו צבי שקופא בגלל אורות של מכונית. מוריי החזיק בידו שקית אשפה.

    סנף מתבקש להבהיר שבמשך כל 42 הדקות שהם היו עם מייקל לא היה שום סימן חיים אצלו.

    שאלות נוספת של ההגה

    מתי אתה מעריך שמייקל נכנס לדום לב? קשה להעריך. האם זה נכון שבשימוע הראשוני אמרת שזה היה לפחות 20 דקות לפני שהם הגיעו לבית כלומר ב-12:01? סנף לא יודע להעריך.

    כשעלית בחזרה לחדר וראית את מורי אוסף דברים מהרצפה לא ראית מה הוא אסף? נכון. הוא לא אמר לך לצאת החוצה בעודו עושה את זה? נכון

    עוד שאלה מהתביעה

    בשימוע הראשוני העדת שהזמן של דום הלב יכול להיות בין 20 דקות לשעה לפני שהגעתם נכון? נכון.
    Last edited by abigaillovesmj; 30-10-2011 at 11:40 PM.

  3. #18
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של מרטין בלנט - הפרמדיק השני שהגיע לחדר

    ב-25 ליוני הוא נענה לשיחת 911 שהתקבלה ב-12:21 ובה נמסר להגיע לבית של מייקל. בלנט היה הנהג של האמבולנס וריצ'ארד סנף (שהעיד לפניו) היה באמבולנס גם. הם הונחו על ידי המאבטחים להגיע לחדר של מייקל. בלנט מעיד שכשהוא נכנס לחדר מייקל היה לחלוטין על המיטה. הפרמדיקים הניחו את מייקל על הרצפה. הוא גם אומר שלא היה אף אחד בחדר מלבדם ומלבד מוריי (ומייקל כמובן) – כלומר לא ראה את המאבטח. מוריי היה נראה לו מבולבל, הוא הזיע והיה נסער.
    הוא אמר 'הוא צריך עזרה בבקשה תעזרו'.

    בלנט מסביר את תפקידו – הוא זה שמטפל בפציינט. סנף הוא זה שאחראי על איסוף והעברת מידע. בלנט זיהה את מייקל ישר. הוא התחיל לספק למייקל אוויר בעוד פרמדיק אחר ביצע לחיצות על החזה של מייקל. מבחינה של הליכים של החייאה קודם כל צריך לספק אוויר- מעיד בלנט. זה תהליך שיש לבצע על ההתחלה ונחשב הליך בסיסי. סגנית התובע המחוזי, דבורה ברזיל, נכנסת עם בלנט לפרטים על אופן אספקת האוויר. בלנט מסביר על המסכה ששמים על האף והפה אשר מחובר לבלון אותו לוחצים ומפרט שזה יעיל יותר מאשר הנשמה מפה לפה. הם גם השתמשו במכל חמצן שהם הביאו עמם. את כל הדברים האלה בלנט עשה בעצמו וזה לקח לו כדקה. לאחר מכן הוא נקט במאמצים שנחשבים מתקדמים יותר להחייאה. הוא צינרר את מייקל כך שאוויר יגיע ישירות לריאות שלו וגם את זה עשה לבד. זה לקח לו בערך 45 שניות.

    בלנט מתאר את המצב של מייקל: הוא לא נשם או זז. העיניים שלו היו מקובעות והאישונים היו מורחבים. "בעיני הוא היה מת", מעיד בלנט. בלנט נשאל אם הבחין בכל מיני אמצעים רפואיים שהיו בחדר – הוא אומר שראה מכל חמצן, צינורית שמתחברת למכל החמצן ונכנסת לאף שהיתה מחוברת למייקל, עירוי שמחובר לרגל ימין שלו שמהצד השני היה מחובר לשקית עירוי שעמדה על עמוד. הוא לא ראה מוניטורים שעוקבים אחר הדופק או רמת הפחמן הדו חמצני שמשתחררת – לא EGK או EEG או מד דופק בכלל. הם חיברו את מייקל למוניטור שעוקב אחרי דופק הלב וראו שאין לו דופק כלל- קו שטוח.

    בלנט שמע את סנף שואל את מוריי לגבי מצבו הרפואי של מייקל והאם הוא לקח תרופות כשלהן. הוא גם שע את מוריי עונה לא. הוא שמע אותו אומר שמייקל הוא גבר בריא בן 50. מוריי אמר שהוא נתן למייקל עירוי של תמיסת מלח כדי לטפל בתשישות והתייבשות. הוא גם שמע את סנף שואל אם מייקל לוקח סמים ומוריי ענה שלו.

    הוא מתאר את המאמצים למצוא וריד שדרכו יחדירו תרופות. הם לא הצליחו למצוא וריד בידיים ולכן מצאו אחד בצוואר. בלנט מתאר שהבחין בשלושה בקבוקים של לידוקאין (תרופה שמשמשת כחומר הרדמה וגם כחומר שמווסת את קצב הלב). הבקבוקים היו פתוחים והיו על הרצפה. זה לא משהו שהפרמדיקים הביאו עמם. מוריי לא אמר לסנף שהוא נתן למייקל לידוקאין. הוא גם לא הזכיר פרופופול. הוא בכלל לא שמע את מוריי מספר על אף תרופה שהוא נתן למייקל.

    באיזשהו שלב מוריי אמר שהוא מרגיש דופק אז הם הפסיקו עם הלחיצות על החזה כדי לראות אם הדופק הוא אמיתי או כתוצאה מהלחיצות. אף אחד אחר לא הרגיש דופק. ב-12:57 בית החולים רצה לקבוע את המוות של מייקל. האם היתה לך סיבה להאמין שמייקל היה בחיים? לא. האם ראית סימני חיים כלשהם אצלו כשהייתם שם? לא. לאחר שבית החולים רצה לקבוע מוות מוריי רצה להמשיך במאמצי החייאה ולקח שליטה על הזירה. הכינו את מייקל להעברה לבית החולים. לפני שמייקל הורד למטה בלנט הבחין במוריי אוסף בקבוקי לידוקאין לתוך שקית שחורה – אותם הבקבוקים שהוא ראה קודם ולאחר מכן בלנט לא ראה אותם שוב.

    המאמצים להחיות את מייקל נמשכו גם במהלך הנסיעה לבית החולים. לא היה שום שינוי במצבו. מוריי דיבר בטלפון במהלך הנסיעה ובלנט שמע אותו אומר 'זה בקשר למייקל. זה לא נראה טוב'. בלנט לא יודע עם מי מוריי דיבר.

    הוא מתבקש לתאר שוב מה הוא ראה מחובר למייקל כשהם היו בחדר: הוא מוסיף משהו שלא דיבר עליו קודם – condom catheter – קונדום שבקצה שלו יש צינורית שמתחברת לשקית או משהו אחר. משתמשים בזה כאשר הפציינט לא מסוגל ללכת לשירותים בעצמו.

    בנוסף הוא מפרט שהוא שמע את מוריי אומר שמייקל נמצא במצב הזה כדקה. העור של מייקל היה קר למגע – הוא אומר שכשהוא היה על המיטה העור שלו היה חמים. זה היה נראה לבלנט שהוא נכנס לדום לב לפני יותר מרק כמה דקות.

    התביעה סיימה לחקור את בלנט ועכשיו ההגנה חוקרת אותו

    עורך הדין של מוריי, נארג גורג'יאן, חוקר את בלנט בקצב מהיר מאוד. רוב העדות פה היא בקצב של שאלה ותשובה של – כן לא, נכון לא נכון. אני הופכת את זה לטקסט זורם יותר.

    כשהוא נכנס לחדר מייקל עדיין היה על המיטה (12:26-12:27) – הגוף שלו היה על המיטה במלואו. היה לו עירוי מחובר לרגל וכן צינורית לקבלת אוויר שנכנסה לאף וכן הקונדום הזה שמאפשר להתרוקן מבלי לזוז. הוא תיאר את מייקל כחיוור מאוד ומאוד רזה.

    כשהוא ראה את מוריי מוריי היה מבוהל ומיוזע. הוא אמר 'תעזרו הוא לא נושם'. לאחר מכן מייקל הועבר לרצפה- זה נעשה בידי הפרמדיקים. בלנט מתבקש להסביר למה הכוונה בשאלה אם מייקל לוקח סמים. הוא מסביר שהכוונה היתה לדעת אם הוא לוקח דברים לא חוקיים כגון הרואין, קוקאין מריחואנה וכו'. מוריי ענה שלא. מוריי נשאל אם ניתנו למייקל תרופות אחרות וענה שלא. בלנט לא שמע את מוריי אומר לסנף שהוא נתן לו לורזופם. מוריי אמר שמייקל היה במצב הזה כדקה לפני שהם התקשרו ל-911.

    גורג'יאן מדבר עם בלנט על הצעדים במתן החייאה ושואל אם זה נכון שצריך קודם להתחיל בלחיצות על החזה. בלנט אומר שזה נכון אך שב-2009 ההוראה היתה להתחיל קודם עם מתן אוויר. הוא מפרט ששלושה אנשים ביצעו במייקל החייאה וגורג'יאן שואל אם זה רגיל שמוריי יבקש סיוע בהחייאה – בלנט עונה שכן. הוא מפרט שהעור של מייקל היה קר, העיניים שלו היו מקובעות והאישונים מורחבים – המשמעות של כך מבחינתו של בלנט היא שדום הלב היה לפני יותר מכמה דקות ושמייקל נמצא במצב זה כבר כמה זמן.

    גורג'יאן שואל את בלנט על בקבוקי הלידוקאין ושואל אותם אם הם היו מוחבאים בחדר – בלנט עונה שלו ושהם היו גלויים. "מוריי לא ישב עליהם או החביא אותם. הם היו גלויים"- נכון אומר בלנט.

  4. #19
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של ד"ר רייצ'ל קופר

    רייצ'ל קופר היא רופאת חדר המיון הנמרץ אשר טיפלה במייקל כאשר הובא לבית החולים UCLA. היא מספרת שב-25 ליוני היא נתנה ייעוץ לפרמדיקים שהגיעו לביתו של מייקל. הם יצרו איתה קשר בעודם בבית של מייקל לאחר שהמאמצים שלהם להחיותו לא עלו בהצלחה. נמסר לה שמייקל צונרר (כלומר הוכנס צינור שהעביר חמצן ישירות לריאות שלו) וכן שקיבל תרופות במטרה לגרום לליבו לחזור לפעום אך שלא הייתה תגובה במשך 40 דקות. לפי הפרוטוקול של בית החולים אם מאמצי ההחייאה לא עולים בהצלחה ניתן להכריז על מוות לאחר 20 דקות. היא אישרה לפרמדיקים להכריז על מותו של מייקל ב-12:57 (בעודם בבית). נמסר לה עוד שיש במקום רופא ושהוא מבקש מהפרמדיקים להמשיך במאמצי ההחייאה. היא אמרה לפרמדיקים שאם יש במקום רופא עם רישיון בותקף הם יכולים להקשיב להוראותיו ולתת את התרופות שהוא רוצה לתת אך שעליו לקחת אחריות על המטופל ויש להביאו לבית החולים.

    כשמייקל הובא לבית החולים האחריות על הטיפול בו עברה ממוריי לקופר. היא מפרטת את הצוות שטיפל במייקל וכלל 14 אנשים: קופר ועוד ארבעה מתמחים, לפחות שני טכנאים של חדר מיון נמרץ, רופא שהיה אחראי על מערכת הנשימה, אחות שתיעדה את מה שקורה וכן היתה אחראית על ליצור קשר עם רופאים אחרים למטרה של התייעצות, 2 אחיות נוספות, רוקח, עובדת סוציאלית שתפקידה היה לסייע לבני המשפחה וכן אחת נוספת שתפקידה היה לקרוא לאנשים נוספים במידה ויש בכך צורך.

    בזמן שמייקל הועבר לחדר הטראומה היא שוחחה עם מוריי ושאלה אותו מה קרה. הוא סיפר לה שמייקל עבד שעות ארוכות ושהוא חשב שמייקל התייבש. הוא סיפר לה שהוא נתן למייקל 2 מיליגרם של לורזופם באמצעות עירוי ולאחר מכן נתן למייקל עוד 2 מיליגרם וראה אותו נכנס לדום לב. הוא דיווח לה שמייקל לא היה חולה.

    סגן התובע המחוזי, דיוויד וולגרין, שואל את קופר "האם מוריי סיפר על שנתן תרופות אחרות מלבד לורזופם?" לא – אומרת קופר. וולגרין שואל מה המשמעות של "ראה את דום הלב". קופר עונה שזה אומר שהאירוע הקריטי קרה בזמן שהיית עם המטופל – כלומר שמוריי היה עם מייקל כשהוא נכנס לדום לב והפסיק לנשום. זה אומר שהיית במקום וראית את זה קורה.

    קופר שאלה את מוריי מה התרופות שמייקל נוטל בקביעות. מוריי ענה שמייקל לוקח ואליום ופלומקס. ואליום זו תרופה נגד חרדה ופלומקס זו תרופה שנותנים במקרה של פרוסטטה מוגדלת או במקרה של אבנים בכליות. מורי לא הזכיר תרופות אחרות.

    היא שאלה את מוריי על עברו הרפואי של מייקל – אם הוא סובל מבעיית לב, כרישים בדם או האם יש לו עבר של שימוש בסמים. מוריי ענה תשובה שלילית לכל השאלות הללו. היא שאלה אותו אם מייקל עבר התקף כלשהו או אם התלונן על כאבים בחזה ומוריי ענה שלא. מהתבוננת במייקל היא לא ראתה סימן לפגיעה גופנית שגרמה למצבו.

    היא אומרת שהוא היה במוות קליני כשהגיע לבית החולים – כלומר מבחינה רפואית הוא היה מת. לא היה לו דופק, היו סימנים לכך שליבו גוסס (הלב לפעמים ממשיך לשלוח סימנים כלשהם גם אם הוא לא פועם), האישונים שלו היו מורחבים. למרות זאת הם ניסו להחיות אותו. היא ווידאה שהצינורית שהוכנסה לריאותיו נמצאת במיקום הנכון, הם חיפשו דופק אך לא היה. הם החלו לבצע החייאה וגם השתמשו באולטרסאונד כדי לבדוק את הלב של מייקל.

    הם עבדו על מייקל במשך שעה ובכל הזמן הזה לא היה לו דופק עצמאי. ב-13:21 מישהו הרגיש דופק והיא ניסתה להרגיש גם אך לא היה אחד. גם המוניטורים שעקבו אחרי מצבו לא הראו שהיה לו דופק בכל הזמן הזה. קופר מפרטת שזה לא יוצא דופן שמישהו יחשוב שהוא מרגיש דופק במהלך מאמצי ההחייאה ומשום כך יש מוניטורים. הם החליטו לקבוע את מותו של מייקל ב-14:26 – כלומר להכריז על מותו. קופר מפרטת שלא היה שום שינוי במצבו מאז שהגיע לבית החולים.

    קופר מסבירה לגבי החתימה על תעודת המוות. היא לא ביקשה ממוריי לחתום עליה. לא היה ברור ממה מייקל מת ולכן היא הפנתה את המקרה לחוקר מקרי מוות ועליו הוטל לקבוע ממה נגרם המוות. היא מסבירה שהעובדת הסוציאלית נקראה למקום כחלק מהפרוטוקול במקרים כאלה ושזו לא הייתה יוזמה של מוריי. לאחר כמה זמן נודע לה שהילדים של מייקל שם והיא הלכה לראות אותם. הם בכו והיו היסטריים.

    בשלב הזה התביעה סיימה לחקור את קופר וההגנה חוקרת אותה

    עורך הדין של מוריי, מייקל פלאנגן מבקש מקופר להעריך את השעה המדוייקת בה מייקל מת. היא אומרת שהיא לא יכולה להעריך זאת. היא יודעת לדווח על מה שהיא ביקשה לקבוע ב-12:57. היא מסכימה עם פלאנגן שאם מוריי לא היה מתעקש אז הם היו מכריזים על מותו של מייקל בבית ולא מביאים אותו לבית החולים. היא אומרת שהוא היה מת כשהוא הגיע לבית החולים. בהתחשב בכך שעברה שעה מאז שרצתה במקור להכריז על מותו היא חשבה אז שהמאמצים להחיותו יהיו חסרי תועלת. היא מסכימה שבראייה לאחור לא היה לה סיכוי להציל את מייקל. היא עבדה עליו כל כך הרבה זמן מכיוון שרצתה לוודא שהם עושים כל מה שאפשר.

    פלאנגן מבקש ממנה להעריך מה היתה שעת המוות על פי הנתונים שהיו בפניה ב-12:57. קופר לא יכולה לענות על זה. לשאלה אחרת של פלאנגן היא עונה שאינה רופא מרדימה אך שעברה הכשרה בשימוש בפרופופול ועושה בו שימוש כחלק מעבודתה. היא מסבירה שצריך הכשרה מיוחדת ולא כל אחד בבית החולים מורשה לעשות את זה. היא מסבירה שהיא משתמשת בפרופופול כדי לבצע הליכים וכן כדי להגיע להרדמה מלאה. ההגנה מנסה לקרוא למקרים בהם משתמשים בפרופופול כדי לבצע הליכים – הרדמה במצב של הכרה וקופר מסבירה שזה מושג סותר וכל הזמן חוזרת להשתמש במושג שלה – הרדמה לביצוע הליכים רפואיים לעומת הרדמה מלאה. היא אומרת שכאשר משתמשים בפרופופול כדי לבצע הליכים רפואיים יש הוראות ברורות לגבי שימוש במוניטורים למעקב.

    "בשימוש שלך בפרופופול, באיזה כמויות תשתמשי?", שואל פלאנגן. קופר עונה שזה תלוי בגודל של האדם ושבאופן כללי היא תבחר בכמות שתביא אותו למצב שירגיש בנוח ולא ירגיש כאב (מדובר על שימוש בפרופופול למטרת ביצוע הליך רפואי). פלאנגן שואל אותה כמה זמן ישפיעו 25 מיליגרם של פרופופול שהוזרקו לאט במהלך 3 דקות (זה מה שמוריי אומר שעשה). קופר אומרת שהיא לא יכולה לחשוב על מצב בו תיתן רק 25 מיליגרם כי זה לא יחזיק מספיק זמן כדי לאפשר לה לבצע הליך רפואי כלשהו. היא עונה שזה יחזיק בין 7 ל-10 דקות ושלאחר 10 כבר לא יהיה שום השפעה של הרדמה. פלאנגן נכנס לפרטים ושואל מה תהיה ההשפעה של כמות כזאת על אדם ששוקל 60 קילו (כמו מייקל). קופר אומרת ש-25 מיליגרם זו לא כמות מספקת ושלדעתה זה לא יהיה מספיק כדי לגרום לאדם לישון.

    הוא עובר לשאול אותה על השאלות ששאלה את מוריי. היא אומרת שלא שאלה את מוריי מתי נתן למייקל את הלורזופם. היא אומרת שכאשר מייקל עבר לטיפולה הוא כבר היה מת במשך זמן כלשהו. היא אומרת שהיא שאלה את מוריי שאלות סטנדרטיות שהיתה שואלת כל רופא. היא אומרת שאם מוריי נתן 2 מיליגרם של לורזופם ב-2 בבוקר ואז עוד 2 מיליגרם ב-5 בבוקר היא לא מצפה שיהיה לזה השפעה בצהרים. אך היא לא יכולה להגיד מתי זה ייצא לחלוטין מזרם דם. פלאנגן שואל "אם למייקל ניתן 25 מיליגרם של פרופופול לאט לאט ב-10:40, האם זה עדיין יהיה במערכת שלו ב-12:00"? – קופר לא יודעת אך אומרת שהיא לא היתה מצפה שהוא עדיין יהיה מורדם כתוצאה מכך לאחר שעתיים.

    ממשיכים לדבר על מתן פרופופול ופלאנגן שואל אותה כמה בדרך כלל נותנים. היא אומרת שבדרך כלל נותנים מיליגרם של פרופופול על כל קילו של האדם – כלומר אם האדם שוקל 60 קילו (כמו שמייקל שקל) אז נותנים 60 מיליגרם. ההשפעה של זה מחזיקה 10 דקות. היא אומרת שכל המידע הזה מתייחס לאדם בריא, שהחליטה שמותר לתת לו פרופופול ושלא קיבל שום תרופה אחרת.

    "אם מוריי היה אומר לך שהוא נתן למייקל פרופופול ב-10:40 האם זה היה משנה את הטיפול שלך במייקל? – לא אומרת קופר. היא אומרת שרוב הסיכויים הם שלא היה שום דבר שיכלה לעשות. פלאנגן שואל אם ניתן להציל אדם שלא נושם, העיניים שלו מקובעות והאישונים שלו מורחבים ושאין לו דופק – קופר אומרת שזה תלוי במשתנים רבים.

    פלאנגן שואל את קופר איך מוריי התנהג במהלך השיחות שלהם. היא עונה שלא התמקדה בו אלא במייקל. היא הקשיבה למה שהוא אמר אך לא לאיך הוא מתנהג. עוד היא מסבירה שהיו להם כמה שיחות קצרות במהלך מאמצי ההחייאה. בפעם הראשונה היא שאלה אותו מה קרה ומוריי אמר לה שמייקל עבד מאוד קשה והיה מיובש וכי מוריי נתן לו 2 מיליגרם של לורזופם ולאחר מכן ב-5 בבוקר נתן לו מנה נוספת של לורזפם וראה שמייקל נכנס לדום לב. פלאנגן שואל אותה כמה זמן כל שיחה ארכה והיא עונה שעברו שנתיים מאז והיא לא זוכרת.

    הוא מתעקש בנושא הזה וקופר אומרת שהעדות שלה מבוססת על הדוח הרפואי של מייקל אותו מילאה. זה קשור לטיפול שניתן לפציינט. היא רשמה את המידע שמוריי נתן לה כדי שיהיה לה משהו להתייחס אליו אך לא נהוג לתעד כל שאלה ותשובה. פלאנגן שואל אתה על הדוח והיא אומרת שכתוב בו שהמידע שקיבלה ממוריי הוא שהוא נתן למייקל 2 מיליגרם של לורזופם וראה אותו נכנס לדום לב. היא בסיסה את הטיפול שלה במייקל על זה. זה מה שהיא הבינה ממוריי שקרה. הדוח נכתב ב-26 ליוני.

    קופר לא זוכרת אם היא בדקה את הטמפרטורה של מייקל. "האם זה יעזור לך להגיע לשעת מוות"? – לא עונה קופר. פלאנגן שואל מה הפרוטוקול לגבי קביעה של מוות- קופר עונה שאם תוך 20 דקות אין שינוי במצבו של אדם והוא נותר לא מגיב אפשר לקבוע מוות. לא סביר שמאמצים נוספים יועילו לאחר 20 דקות אומרת קופר. פלאנגן שואל אם הם המשיכו במאמצי ההחייאה בגלל שהיה מדובר במייקל ג'קסון וקופר אומרת שלא.

    הוא חוזר לשאול אותה על ההתנהגות של מוריי ושואל אם מוריי אמר לה לא לוותר- קופר אומרת שייתכן שהוא אמר את זה, היא לא יודעת. האם הוא נראה מבוהל – היא לא זוכרת שהוא היה מבוהל אבל היא מבהירה שאנשים שונים מגיבים באופן שונה והיא לא כל כך מתייחסת להתנהגות אלא אם מישהו ממש לא מגיב טוב. כשהיא מטפלת במקרה של דום לב וחוסר נשימה זו העדיפות שלה – היא לא שמה לב לאיך מוריי התנהג.

    קופר אומרת שלא היה שתן בשקית שהיתה מחוברת למתקן איסוף השתן של מייקל (condom catheter). אם היה בה שתן אז היא היתה לוקחת את זה לבדיקה.

    ההגנה סיימה לחקור את קופר והתביעה חוזרת לשאול אותה עוד שאלות

    וולגרין חוזר לדבר עם קופר על הדוח שכתבה. הוא מבקש ממנה לקרוא ממנו וכתוב שם המידע שהיא קיבלה ממוריי: לפציינט אין היסטוריה של שימוש בסמים. מוריי נתן לו לורזופם באמצעות עירויי ומתישהו לאחר מכן נתן מנה נוספת וראה את הפציינט נכנס לדום לב. היא מספרת שהיתה רוצה לקבל ממוריי מידע רפואי מלא יותר- התיק הרפואי של מייקל ותיעוד של הטיפול שהוא נתן לו. היא מוסיפה שהניחה שהוא לא משקר לה.


    קופר מתבקשת לפרט על ההרשאה שלה לתת פרופופול: היא מסבירה שלא כל רופא מורשה לתת פרופופול. בכל פעם שנותנים פרופופול עושים זאת בחדר שיש בו מוניטורים מתאימים, הפציינט מחובר אליהם ויש בחדר גם כל מיני אמצעים שיסייעו לו בנשימה במידה ויהיה בכך צורך. בחדר יהיה מכל חמצן ומכשירי מדידה שיעקבו אחרי מידת החמצן בדם, מידת הפחמן הדו חמצני שנפלטת וכו'. היא מסבירה שיש אחות שזה תפקידה לעקוב אחר סימני החיים של הפציינט ומישהו אחר מבצע בפציינט את ההליך שלשמו הורדם.

    התביעה סיימה וגם להגנה יש עוד שאלות

    פלאנגן שואל לגבי כמות הפרופופול: היא עונה ש-25 מיליגרם בלבד ללא נוכחות של תרופות אחרות לא מספיק כדי להרדים פציינט בריא. היא מפרטת על הדרך בה נותנים פרופופול – מחדירים את זה לאט במשך דקה וחצי. לא דוחפים את הכל בבת אחת. תוך כדי הזמן בו היא מחדירה את הפרופופול היא עוקבת אחרי ההשפעה של זה כדי לראות אם הפציינט הגיעה לרמה מספיקה של הרדמה – במידה וכן היא לא נותנת את המנה המלאה. היא לא ראתה אף פעם בעבודה שלה שנתנו את כל הכמות בבת אחת. היא מפרטת שאם פציינט נכנס למצב הרדמה עמוק מדי היא יכולה להתגבר על זה. פרופופול לא ניתן בבת אחת כי זה הכלל לגבי הנתינה שלו. היא מבהירה שהם לעולם לא נותנים פרופופול בחדר שאין בו מוניטור וציוד למתן חמצן ופתיחת דרכי הנשימה.

    עוד שאלות של התביעה

    וולגרין מבקש מקופר שתבהיר מודע אמרה שתוכל להתמודד עם מצב בו פציינט יקבל הרדמה חזקה מדי. היא אומרת שהיא תוכל להתמודד עם זאת מכיוון שכל ההליכים האלה יתבצעו בחדר בו יש מכשירי מעקב וציוד החייאה וכן כל המטפלים בפציינט יהיו מיומנים כדי לטפל במצבים מסוג זה.

    עוד שאלות של ההגנה

    פלאנגן ממשיך לשאול על מתי ישמו לב שפציינט לא נושם כאשר נותנים לו פרופופול. קופר מסבירה שעוקבים אחרי הפציינט גם באמצעות מוניטורים וגם יש אחות שתפקידה להסתכל על המוניטורים כך שרואים ישר כאשר הפציינט נמצא בבעיה. הבעיה הנפוצה היא נשימה לא מספקת וקופר אומרת שהמוניטור יראה זאת ישר כשזה יתחיל. היא מבהירה לפלאנגן שבנאדם יכול לפספס את זה – כלומר אם רק בנאדם יסתכל בפציינט ולא יהיה שימוש באמצעי מעקב אחר הוא עלול לפספס את המצב. בגלל זה גם יש שני בני אדם במהלך ההליך שתפקידו של אחד מהם הוא רק להסתכל על מצבו של הפציינט ולבדוק במוניטורים וכו'. הוא שואל אותה לגבי מד דופק והאם מד דופק יראה שיש בעיה. קופר אומרת שעד שמד הדופק יראה שרמות החמצן בדם נופלות הבנאדם כבר לא נושם והרופא יפספס את הבעיה אם יסתמך רק על מד דופק.



  5. #20
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של אדוארד דיקסון - עובד בחברת סלולאר

    דיקסון עובד בחברת סלולאר שנקראת at&t ונקרא להעיד לגבי רישומי השיחות של מוריי. הם מדברים על הרישומים מהשיחות שבוצעו או התקבלו ב-25 ליוני משעה 5:02בבוקר ל-19:01 בערב. הנה רשימת השיחות:

    9:23 – שיחה נכנסת למוריי שנמשכה 22 דקות.
    10:14 – שיחה נכנסת למוריי שנמשכה 2 דקות.
    11:07 שיחה נכנסת למוריי שנמשכה כדקה.
    11:18 - שיחה יוצאת ממוריי שנמשכה 32 דקות
    11:49 – שיחה יוצאת ממוריי שנמשכה כשלוש דקות.
    11:51 – שיחה יוצאת ממוריי שנמשכה 11 דקות
    12:12 – שיחה יוצאת ממוריי שנמשכה כדקה
    12:51 – שיחה יוצאת ממוריי שנמשכה כדקה
    15:58 – שיחה יוצאת ממוריי שנמשכה 2 דקות
    16:31 – שיחה יוצאת ממוריי שנמשכה כדקה
    16:32 – שיחה יוצאת ממוריי שנמשכה כדקה
    17:02- שיחה יוצאת ממוריי שנמשכה כדקה.
    (כל מה שכתוב פה "כדקה" יכול להיות גם פחות מדקה. כל 30 שניות מעוגלים למעלה לדקה).

    הם גם מדברים על מידע שהתקבל למכשיר וסגנית התובע המחוזי, דבורה ברזיל, מראה שיש למוריי משהו שמשך מידע כל שעה מהמכשיר (זה לא אומר שהוא בהכרח הסתכל – אלא שהיתה פעילות של סינכרון כל שעה. רוב הסיכויים שזו אפליקציה אוטמטית).

    התביעה סיימה לחקור את דיקסון ועכשיו ההגנה חוקרת אותו

    עורך הדין של מוריי, גורג'יאן שואל את דיקסון מי היה בעל המנוי של המספר המדובר והוא עונה שזה מוריי. "אבל אתה לא יכול לדעת אם זה מוריי שהשתמש בטלפון באותו הזמן נכון?" – נכון אומר דיקסון. הוא שואל אותו אם יש דרך לקבל את תוכן הודעות הטקסט ודיקסון אומר שלא. בנוסף הוא לא יכול לדעת אם שיחה נענתה או עברה למענה קולי וגם הוא לא יכול לדעת אם הודעת טקסט שהתקבלה במכשיר נקראה.

    גורג'יאן מבקש מדיקסון שיבהר שהמידע שמתקבל כל שעה זו אפליקציה אוטומטית ושזה לא אומר שבעל המנוי באמת הסתכל בטלפון. הוא מבקש ממנו להסתכל על השיחה ב-11:07 – שיחה נכנסת שנמשכה כדקה. דיקסון אומר שהוא לא יכול לדעת אם השיחה נענתה או עברה למענה קולי. גורג'יאן עובר איתו על המספרים שבשיחות שהגיעו למוריי ושואל אותו אם הוא יכול לדעת אם הזהות של המתקשר (אותה רשמה התביעה מתחת למספר) היא אכן נכונה – כלומר אם מה שרשום שם זה באמת מי שהתקשר. דיקסון אומר שהוא לא יכול לדעת שזה אכן הבנאדם.

    עוד שאלה מהתביעה

    סגנית התובע המחוזי, דבורה ברזיל, מבקשת מדיקסון להבהיר את הקטע הזה עם זהות המתקשר. הוא אומר שזה נכון שהוא לא יכול לדעת שהשם שמופיע מתחת למספר זה אכן מי שהתקשר אך שהוא כן בדק את מספרי הטלפון המדוברים לפני העדות שלו ולמי הם שייכים – כלומר מי בעל המנוי. הוא מסביר שמה שרשום מדויק ושאלו בעלי המנויים אשר רשומים מתחת למספרים שהציגה התביעה.
    Last edited by abigaillovesmj; 05-10-2011 at 01:21 PM. Reason: added information

  6. #21
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של ג'ף סטרום - עובד בחברת סלולאר

    ג'ף סטרום עובד בחברת הסלולאר ספרינט נקסטל בה מוריי מנוי עם הסלולארי השני שלו. עוברים על רשימת השיחות שערך או קיבל ב-25.6:

    7:01- שיחה יוצאת ממוריי שנמשכה 25 שניות
    8:35 – הודעת טקסט ששלח מוריי
    8:49 – שיחה נכנסת אל מוריי שנמשכה 53 שניות.
    10:20 – שיחה נכנסת אל מוריי שנמשכה 111 שניות
    10:34 – שיחה יוצאת ממוריי שנמשכה 8.5 דקות (תזכרו שמוריי מודה שנתן פרופופול ב-10:40)
    11:26 – שיחה נכנסת אל מוריי שנמשכה 7 שניות
    13:08 – שיחה יוצאת ממוריי שנמשכה 2 דקות

    התביעה סיימה לחקור את סטרום ועכשיו ההגנה חוקרת אותו

    עורך הדין של מוריי, גורג'יאן שואל את סטרום בקשר לשיחה ב-11:26 – שיחה שנעשתה אל מוריי ונמשכה 7 שניות. הוא רוצה לדעת אם אפשר לדעת אם שיחה זו נענתה או שהמכשיר פשוט צלצל במשך 7 שניות ואף אחד לא ענה. סטרום אומר שאי אפשר לדעת.

  7. #22
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של ד"ר טאו נויין

    היא קרדיולוגית שנקראה להתייעצות במקרה של מייקל. היא מספרת שאיך שהגיעה לחדר בו מייקל היה ד"ר קופר הציגה אותה למוריי והיא דיברה איתו כדי להבין מה קרה. נמסר לה שמוריי הוא הרופא הפרטי של מייקל. היא שאלה את מוריי מה קרה והוא סיפר לה שמייקל היה מאוד עייף מכיוון שעשה חזרות למסע הופעות והוא ביקש תרופות שיעזרו לו לישון. היא שאלה את מוריי מה הוא נתן למייקל והוא אמר לה שהוא נתן לו – 4 מיליגרם של לורזופם באמצעות עירוי. היא שאלה אם ניתנו למייקל תרופות אחרות ומוריי ענה לה שלא.

    היא שאלה את מוריי מתי הוא נתן למייקל לורזופם ומוריי אמר שאינו זוכר. היא ביקשה שימשיך לספר מה קרה לאחר מכן ומוריי אמר שהוא עזב את מייקל וכשחזר מייקל לא נשם. הוא לא יכל להגיד לה מתי זה היה. היא שאלה כמה זמן עבר עד שהתקשר ל-911 והוא אמר לה שהוא לא יודע. הוא אמר שלא היה לו מושג של מה השעה מכיוון שלא היה לו שעון. היא גם רצתה לדעת כמה זמן עבר מהרגע שנתן את הלורזופם עד שמייקל הפסיק לנשום אבל מוריי לא ידע גם את זה. וולגרין שואל את טאו אם מוריי הזכיר שנתן למייקל פרופופול והיא אומרת שהוא לא הזכיר זאת. היא ביקשה שייתן הערכה של הזמן שעבר מהרגע שמצא את מייקל לא נושם לזמן שבו קרא ל-911 אך מוריי אמר לה שהוא לא יכול להעריך זאת.


    הוא שואל אותה על משאבת הבלון שהוכנסה לאבי העורקים של מייקל בניסיון להחיות אותו. (המשאבה הזאת מקלה על העומס שיש על הלב ומשפרת את זרימת הדם לעורקים). טאו מסבירה שהם הסכימו עם מוריי שזה יהיה הדבר האחרון שהם ינסו ושבמידה וזה לא יעבוד הם יכריזו על המוות של מייקל. היא מסבירה שהם בחרו בהליך זה מכיוון שזה הדבר הבא שעושים במידה ומחליטים להמשיך במאמצי ההחייאה.

    היא מבהירה שמוריי לא הזכיר שנתן למייקל פרופופול.

    התביעה סיימה לחקור את טאו ועכשיו ההגנה חוקרת אותה

    טאו מספרת שהיא נקראה לחדר ב-13:35 וכשהגיעה לשם ד"ר קופר הפנתה אותה לד"ר מוריי. כשהיא הגיע לחדר היא ידעה שמדובר במייקל ג'קסון מכיוון שכאשר קראו לה להתייעצות מסרו שמדובר באח"מ בשם מייקל ג'קסון. הדבר הראשון שטאו עשתה היה לדבר עם מוריי מכיוון שהוא המקור הראשוני למידע ולדבריה קודם כל צריך לדבר עם המקור הראשוני.

    מוריי סיפר לה שמייקל התקשה לישון ושהיה עייף מהחזרות וביקש סיוע לישון. מוריי אמר לה שהוא נתן למייקל לורזופם באמצעות עירוי וטאו אומרת שמוריי לא אמר לה שנתן את הלורזופם בשתי מנות נפרדות. הוא גם לא אמר לה שמייקל נוהג לקחת ואליום. היא מסבירה שהיא ענה בשלילה כאשר שאלה אם יש תרופות אחרות שמעורבות. הוא גם לא סיפר על שמייקל לוקח פלומקס.

    טאו חוזרת שוב על שאלותיה למוריי: היא רצתה לדעת מתי הוא נתן את הלורזופם ומוריי לא זכר, היא שאלה מתי מייקל הפסיק לנשום והוא לא זכר, היא רצתה לדעת מתי הוא התקשר לפרמדיקים והוא לא זכר. "הרושם שקיבלתי היה שהזמן לא לטובתנו", אמרה.

    פלאנגן שואל את טאו על ה-4 מיליגרם של לורזופם. היא אומרת שזה מספיק כדי לגרום למטופל ללכת לישון, במיוחד כאשר נותנים את זה בעירוי. היא לרוב נותנת את זה בכדורים ומתחילה במינון של מיליגרם אחד. היא נשאלת באיזה מינון תיתן לורזופם כדי לטפל באינסומניה ועונה שבין 2-4 מיליגרם באמצעות כדורים (כלומר בליעה ולא דרך עירוי). היא מבהירה שהיא לא משתמשת בתרופות מהסוג הזה (לורזופם) כדי לטפל באינסומניה אלא בתרופות אחרות. פלאנגן שואל כמה זמן ייקח עד שהבנאדם יירדם? טאו עונה שמאוד מהר – בין 5-7 דקות – אך זה תלוי באדם שמקבל את זה. אם הבנאדם מעולם לא קיבל לורזופם הוא יירדם מאוד מהר, לעומת זאת למישהו שרגיל לקבל תרופות מהסוג הזה יש סבילות גבוהה יותר ולכן צריך לתת לו מינון גבוה יותר. מהסיבה הזאת היא תמיד מתחילה במתן מינון נמוך ולאט לאט עולה. פלאנגן שואל כמה זמן הבנאדם יישן והיא עונה שהוא ישן כמה שעות. אך היא שוב מבהירה שהכל תלוי באדם שמקבל את התרופה – שום דבר לא חקוק באבן. אם האדם נרדם לרוב הוא יישן במהלך כל הלילה ולא יתעורר ויבקש עוד. אם האדם לא נרדם לאחר מתן של 2 מיליגרם היא מצפה שכן יירדם לאחר מתן של עוד 2 מיליגרם, אלא אם הוא כבר פיתח סבילות גבוהה לתרופה. במידה ולפציינט יש סבילות גבוהה לתרופה אז צריך לתת לו מינון גבוה יותר כדי לקבל תוצאות אך יש צורך לעקוב אחר מצבו מכיוון שהמינון הגבוה יכול גם לעבור את הכמות שהגוף מסוגל לשאת.

    פלאנגן שואל על התמכרות. טאו אומרת שאם האדם מכור לתרופות מסוג הזה (בנזודיאזפינים – משפחת הסמים אליה שייך לורזופם, דיאזפם ומידזולם – כל אלה ניתנו למייקל בשלבים שונים) אז 4 מיליגרם של לורזופם אמורים לגרום לו לישון. פלאנגן שואל על מינון גבוה של 20 מיליגרם. טאו אומרת שזה מינון מאוד גבוה ושהיא אף פעם לא השתמשה בו. היא מסבירה שלורזופם לא גורם לדיכוי מערכת הנשימה אבל מה שהוא כן עושה זה גורם למוח להיות מאוד ישנוני וזה יכול להגיע למצב שהמוח יהיה ישנוני מדי בשביל להגיד לריאות לנשום. כך יכול לקרות מצב שהפציינט יפסיק לנשום. טאו אומרת שלא משתמשים בלורזופם כדי להכניס מטופל להרדמה כללית. בתשובה לשאלה נוספת היא אומרת שאם נתנו לפציינט 2 מיליגרם של לורזופם ב-2 בלילה ועוד 2 מיליגרם ב-5 בבוקר זה עדיין יהיה במערכת שלו ב-12 בצהריים.היא מבהירה שהיא מתחילה תמיד ממינון נמוך ומעלה אותו וכל זה בזמן שהיא עוקבת אחרי מצבו של הפציינט – במיוחד כאשר נותנים את התרופה דרך עירוי. היא מסבירה שדיבור לא ברור ואיטי יכול להיגרם מלקיחה של לורזופם. כאשר נותנים פרופופול לא יכול להיגרם כזה דבר.

    פלאנגן שואל על ההתנהגות של מוריי וטאו אומרת שהוא היה נראה ונשמע מיואש והרוס. הוא אמר לי: "אל תוותרו בקלות. בבקשה תנסו להציל את החיים שלו". טאו אומרת שמייקל היה נראה מת. פלאנגן שואל לגבי השימוש במשאבת הבלון שהוכנסה לאבי העורקים של מייקל. הוא שואל אם בדרך כלל עושים את זה במקרים של פציינט שאין לו דופק וטאו משיבה שלא אלא אם יש רופא שאומר שהרגיש דופק – כמו שהיה עם מוריי. היא מסבירה שהם עשו את זה בגלל שמוריי אמר שהרגיש דופק. פלאנגן שואל למי מוריי אמר שהוא הרגיש דופק וטאו אומרת שהוא אמר לקרדיולוג שהיה בחדר- ד"ר קרוז. היא מסכימה שמוריי לא טיפל במייקל ישירות כשהם היו בבית החולים. טאו שמעה מד"ר קרוז שמוריי אמר שהוא הרגיש דופק וביקש שלא נוותר ולכן הכנסנו את המשאבה. היא אומרת שהכנסת משאבת הבלון היתה רעיון של ד"ר קרוז. היא מסבירה שהוסכם עם מוריי שאם גם השימוש במשאבת הבלון לא יחייה את מייקל הם יפסיקו במאמצים.

    טאו מעידה שהיא שאלה את מוריי אם נתן למייקל תרופה שתסתור את ההשפעה של לורזופם (כמו נוגדן שמבטל את ההשפעות של תרופה). היא מסבירה שבדרך כלל נותנים תרופה בשם פלומנזיל במינון של 0.2 מיליגרם. צריך לתת את זה באופן מיידי- תוך כמה שניות לאחר שהרופא הבחין בכך שהפציינט לא נושם. אם משתמשים בזה ישר אז לא צריך לצנרר את הפציינט ולהנשים אותו באופן מלאכותי. פלאנגן שואל על מסגרת הזמנים שבה התרופה הזאת עובדת – טאו עונה שבין שניות לדקות ומבהירה שהשימוש בה יכול לעשות את ההבדל בין החלמה מלאה וחזרה לחיים בלי כמעט בעיות לכך שהפציינט לא יחלים כלל. היא מבהירה שיש להשתמש בזה ברגע שרואים שהפציינט לא נושם. מסגרת הזמנים לשימוש היא עד 3 דקות לאחר מכן צריך לצנרר את הפציינט ולהנשים אותו בצורה מלאכותית. היא מבהירה שצריך שיהיה לרופא את תרופת הנגד הזאת כשהוא נותן לפציינט לורזופם.

    פלאנגן שואל אם היא היתה מצפה לאירוע שבו יהיה צריך להשתמש בפלומנזיל לאחר שניתן לפציינט 4 מיליגרם של לורזופם. טאו מעידה שלא במקרה של אדם שרגיל לתרופות מהסוג הזה (בנזודיאזפינים). היא מבהירה שזה לא משהו שקורה לרוב אך אי אפשר להגיד באופן מוחלט שזה לא יקרה. בגלל זה אנחנו תמיד נותנים את זה כאשר הפציינט מחובר למוניטורים, מסבירה טאו.

    עוד שאלות מהתביעה

    וולגרין שואל לגבי הדרך שבה היא נותנת פרופופול. היא מעידה שרופא מרדים הוא זה שתמיד נותן את הפרופופול ושבחדר יש מספר אנשים – לפחות שלושה. בנוסף פרופופול תמיד ניתן בבית חולים ורק במסגרת של יחידת טיפול נמרץ. בחדר תמיד יש מכשירים שיעקבו אחרי מצב הפציינט וכן ערכת החייאה שכוללת תרופות להחזרת דופק: אפינפרין ואטרופין, וציוד נוסף לפתיחת דרכי הנשימה וכו'. וולגרין אומר: "לא תתני פרופופול בלי כל הציוד הזה נכון? – טאו מסכימה שלא היתה נותנת פרופופול בלי הציוד הזה. היא מבהירה שלפני שנותנים את הסם הם מתכוננים לגרוע מכל ומוכנים להתמודד עם זה במידה וזה יקרה. זה גם מכיוון שלפרופופול יכולים להיות השפעות לא טובות ואין לו תרופה שתסתור את ההשפעות שלו.

    עוד שאלות מההגנה

    פלאנגן שואל אם ניתן להשתמש בפרופופול למטרות מלבד במהלך ביצוע הליך רפואי. הוא אומר שהיא משתמשת בפרופופול רק כדי לבצע הליכים רפואיים ולכן היא מתחלקת באחריות עם הרופא המרדים (הוא אחראי על מתן הפרופופול והיא מבצעת את ההליך הרפואי). הוא שואל מה קורה במקרים שאין הליך רפואי לבצע? האם תיתן פרופופול בעצמה? היא אומרת שהיא לא משתמשת בפרופופול כשלא צריך לבצע הליך רפואי. פלאנגן אומר בתגובה שזה מכיוון שהיא מעולם לא עסקה ברפואה מחוץ לבית החולים וטאו מתקנת אותו שזה לא נכון – אך שהיא לעולם לא תיתן פרופופול מחוץ למסגרת בית החולים.

    הוא שואל עוד כמה פרופופול היא היתה נותנת למישהו בגודל של מייקל וטאו עונה שזה תלוי בהרבה גורמים נוספים מלבד גודל פיזי ביניהם גם איזה תרופות אחרות הפציינט לוקח.

    פלאנגן שואל את טאו אם היא מודעת לכך שזה נפוץ לתת פרופופול מחוץ לבית החולים ומזכיר מסגרות כגון רופא שיניים, גסטרואנתרולוג (מומחה למחלות מערכת העיכול). טאו עונה שהיא לא מודעת לשימוש הזה בפרופופול.

    עוד שאלה מהתביעה

    וולגרין שואל את טאו אם אי פעם שמעה שנעשה שימוש בפרופופול בביתו של אדם והיא עונה שהמקרה הזה הוא הפעם הראשונה שהיא שמעה על שימוש שכזה.

  8. #23
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של ד"ר ג'ואן פרשד

    היא רופאה לרפואה פנימית בבית חולים ביוסטון והיתה צריכה להעריך אם אחד ממטופליה מוכן לעבור ניתוח. מהתיק הרפואי של הפציינט עלה שהוא עבר ניתוח בליבו על ידי מוריי ולכן היא התייעצה עמו בנוגע לתרופה שהוא רשם לו והיה צריך להפסיקה כדי לבצע את הניתוח שהיא רצתה לבצע. פרשד פנתה למוריי כדי לבדוק אם אפשר להגיד לפציינט להפסיק לקחת את התרופה הזאת.

    הניתוח שמוריי עשה היה כדי להכניס סנטנט (צינור דק המוחדר אל תוך גוף או מבנה צינורי (לדוגמא: וריד או עורק) על מנת להשאירו פתוח או להסרת סתימה). הניתוח שעשה מוריי היה 4.5 חודשים לפני ולפי ההוראות צריך לקחת את התרופה שהוא נתן לו (פלאביקס) שישה חודשים לאחר הניתוח.

    סגנית התובע המחוזי, דבורה ברזיל, שואלת את פרשד על החשיבות של התיק הרפואי. פרשד עונה שהם חשובים מכיוון שכך אפשר לקבל מידע רפואי מדויק. לדבריה הפציינט בדרך כלל לא יודע את הפרטים – את התרופות וההליכים המדויקים שבוצעו בו.

    פרשד התקשרה למשרדו של מוריי ב-25 ליוני וקיבלה את מספר הסלולארי שלו. היא הסבירה לו בטלפון את ההליך שהיא רצתה לבצע בפציינט (היה לו פצע פתוח ברגל). היא שאלה את מוריי אם אפשר להגיד לפציינט לא לקחת את התרופה כדי שיוכל לעבור את הניתוח. היא מתארת שמוריי היה בהיר ואמר לה שעל הפציינט להמשיך לקחת את התרופה למשך 6 חודשים כפי שנדרש ושעדיף לדחות את הניתוח. הוא תיאר בפנייה בדיוק את המינון שנתן לפציינט ואת התוכנית לטיפול בו.

    השיחה הזאת התרחשה ב-10:20 ב-25.6. זו היתה שיחה קצרה. בעקבות כך החליטה פרשד לדחות את הניתוח.

    התביעה סיימה לתשאל את פרשד ועכשיו ההגנה חוקרת אותה

    עורך הדין של מוריי, אדוארד צ'רנוף, מציין שפעמים רבות רופאים לא זוכרים את הפציינט שעליו מדובר כאשר רופא אחר מתקשר לייעוץ. הוא מציין שמוריי כן זכר במי מדובר ואף ידע את הטיפול שנתן לו ואת התרופה שרשם לו. הוא שואל אותה אם התרשמה ממוריי ופרשד עונה שכן.

  9. #24
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של אנטואנט גיל - מטופלת של מוריי

    היא מכירה את מוריי 10 שנים והיא מטופלת שלו בלאס וגאס. באמצע יוני היא קיבלה מכתב מהמרפאה שלו שבו נכתב שמוריי יוצא לשנת שבתון. היא התקשרה לסלולארי של מוריי ב-25.6 בשעה 8:49 – היתה להם שיחה קצרה (נמשכה 53 שניות). היא ביקשה הפנייה לרופא אחר ומעידה שלא קיבלה אחת.

    ההגנה לא חוקרת את גיל.

  10. #25
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של קונסוואלו נאג- עובדת של מוריי

    היא פגשה את מוריי ב-2003 כאשר טיפל בסבתא שלה. היא מעידה שהוא ריפא את סבתא שלה ושלאחר מכן היא החלה להתנדב במרפאה שלו בלאס וגאס. היא לא אחות.
    היא התנדבה במרפאה של מוריי בקביעות – 5 ימים בשבוע. עבדה בעבודות משרדיות כגון מענה לטלפונים וכן לקחה את מדדי החיים של פציינטים.

    היא מכירה את הפציינט רוברט ראסל (זה שהעיד לפני כמה ימים). היא מספרת מי עוד עובד במרפאה בלאס וגאס: קרול, שרה וליאה. קרול לרוב היא זאת שמקבלת חולים וקובעת תורים, עונה לטלפונים ובודקת שיש חברת ביטוח שתשלם עבור הטיפול. ליאה ושרה עובדות גם הם במשרד. אף אחת מארבעת הנשים שמועסקות אצל מוריי היא אחות. בנוסף למוריי יש עוזרת אדמיניסטרטיבית (סטייסי). היא עובדת מסאן דייגו ודואגת למשכורות ולציוד המשרדי וכו'.

    קונסוואלו מתבקשת לתאר את אופן העבודה של מוריי. היא מספרת שהוא עבד שבוע אחד במרפאה שלו ביוסטון ושבוע אחד במרפאה בלאס וגאס. המשרד בלאס וגאס נשאר בפעילות גם כאשר מוריי היה ביוסטון והם היו מבצעים בו טיפולים באמצעות טכנאי אקו-קרדיוגרם שהיה מפעיל מכשיר שמספק תרשים של מבנה הלב ותפקודו. המכשיר נקרא אקו-קרדיוגרף (מכשיר תהודה). בנוסף הם היום מבצעים גם טיפול שנקרא EECP כאשר מוריי לא היה. זה טיפול שבמהלכו הדם ברגליים נדחס בעדינות כדי להגביר את זרימת הדם ללב. כחלק מהטיפול הזה עוטפים את הרגליים של הפציינט (במשהו שיפעיל לחץ מתון ושיביא לזרימה מהירה יותר של דם ללב) ומחברים אותו למשהו שימדוד את לחץ הדם שלו, את רמות החמצן בדם שלו.

    היא מספרת שכאשר מוריי לא היה במרפאה הוא היה מתקשר מדי יום לבדוק מה קורה. כשהוא היה ביוסטון הם היו רואים פציינטים על בסיס חצי יום. את ההליכים הרפואיים שמוריי ביצע הוא עשה בימי שישי בבית חולים.

    יוני 2009 – קונסוואלו לא ידעה שמוריי נמצא בקליפורניה איך היא מדווחת שהוא מדי פעם היה מתקשר ומבקש שידחו פגישות שלו עם מטופלים. היא מעידה שלפני ששלח את המכתב ב-15 ליוני בו הודיע לפציינטים שלו שהוא יוצא לשבתון הוא סיפר לעובדים שהוא עוזב כדי להיות הרופא הפרטי של מייקל. הוא אמר להם שהם ימשיכו לעבוד כרגיל ושהוא ימצא רופא שיחליף אותו במרפאה. היא מעידה שלא נמצא רופא אחר.

    ה-25 ביוני – היא עבדה במשרד באותו היום עם קרול, ליאה ושרה. מוריי התקשר למשרד ב-11:18 ודיבר עם מישהו שם במשך 32 דקות. (שימו לב אני פספסתי את זה כשרשמתי את סדר השיחות. זה שייך לעדות של דיקסון).

    לאחר מכן הם יצאו לארוחת צהריים ולא ראו יותר פציינטים באותו היום. לאחר ארוחת הצהריים הם גילו שמשהו קרה למייקל.

    התביעה סיימה לחקור את קונסוואלו ועכשיו ההגנה חוקרת אותה

    עורך הדין של מוריי, צ'רנוף, שואל אם היא קיבלה זימון להעיד (כלומר מוכרחה להעיד) והיא עונה שכן. הוא עובר איתה על סדר העבודה של מוריי: בימי שני ורביעי הוא רואה פציינטים אחרי הצהריים ובבקרים נמצא בבית החולים. בימי חמישי הוא רואה פציינטים בבוקר ונמצא בבית החולים אחר הצהריים. בימי שישי הוא עורך הליכים רפואיים בבית החולים.

    ההגנה מבקשת מקונסוואלו שוב להבהיר שזה רגיל עבור מוריי להתקשר למשרד כשהוא לא נמצא בו כדי לשמוע מה קורה.

    צ'רנוף שואל אותה מדוע התנדבה אצל מוריי. היא עונה שהיא התנדבה בגלל שרצתה ללמוד איך להיות סייעת רפואית. "האם למוריי היתה נטייה להיות חבר של המטופלים שלו"? כן אומרת קונסוואלו. "הם היו נקשרים אליו – נכון?"- קונסוואלו מסכימה.

    היא הפסיקה לעבוד עבור מוריי בגלל מה שקרה – מוריי סגר את המרפאה שלו. התביעה מתנגדת והשופט מקבל את ההתנגדות.

    צ'רנוף שואל אותה איך מוריי סיפר לכולם שהוא עומד לצאת לשנת שבתון. היא עונה שהוא אסף את כולם וסיפר שהוא יוצא לשבתון ושיהיה הרופא של מייקל במהלך מסע ההופעות שלו. העובדים התרגשו בשביל מוריי בגלל שהיה מודבר במייקל ג'קסון וכולם ידעו מי זה. הוא אמר להם שהוא מצפה לחזור עד סוף השנה.

  11. #26
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של בריג'יט מורגן



    מורגן פגשה את מוריי ב-2003 במסגרת חברתית. היא שמרה איתו על קשרה והוא סיפר לה שהוא הרופא של מייקל.

    היא התקשר אליו ב-25 ליוני ב-11:26. היא מוסרת שמוריי לא ענה לשיחה.

    חקירה של ההגנה
    מבהירה שהיא גרה בלוס אנג'לס מ-1998.

    שאלה נוספת של התביעה
    מבהירה שהיא פגשה את מוריי בלאס וגאס

  12. #27
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של סטייסי רוגלס - העוזרת האדמיניסטרטיבית של מוריי


    סטייסי רוגלס היא העוזרת האדמיניסטרטיבית של מוריי. היא החלה לעבוד אצלו ב-1997. ב-25 ליוני היא התקשרה אליו ב-10:34 ודיברה איתו כ-8.5 דקות. ב-11:07 היא התקשרה אליו שוב ודיברה איתו כדקה.

    התביעה סיימה לתשאל את סטייסי ועכשיו ההגנה חוקרת אותה

    צ'רנוף שואל מה היה תוכן השיחה והיא עונה שזה היה כדי ליידע אותו בכך שהיא שלחה אימייל.

    הוא שואל אם היא זוכרת שסייעה למוריי לפתוח את המרפאה שלו ביוסטון. היא עונה שכן ושזה היה ב-2005. היא מספרת שמוריי רצה לפתוח שם מרפאה לזכר אביו ותפקידה היה לעבור על המסמכים שהיו קשורים למקומות שהם חשבו עליהם כמקומות אפשריים למרפאה. התהליך הזה החל ביוני 2006. הם פתחו את המרפאה ב-10 ביולי 2006. לפני זה מוריי היה מקבל פציינטים רק בלאס וגאס. לאחר שהמרפאה ביוסטון נפתחה הוא היה נמצא שבוע אחד שם ושבוע אחד בלאס וגאס.

    צ'רנוף שואל לגבי האוכלוסייה שהיתה מגיעה לקבל טיפול במרפאה ביוסטון. סטייסי מסבירה שרוב האנשים שהיו מגיעים למרפאה הזאת לא היו מסוגלים להרשות לעצמם ללכת לרופא. הוא ראה שם פציינטים רבים והמרפאה לא הרוויחה.

    "מתי נודע לך שמוריי החליט לעבוד עבור מייקל? – אפריל 2009. היא היתה מעורבת במאמצים להביא רופא שיחליף את מקומו של מוריי במרפאות שלו.

    עוד שאלה של התביעה

    כמה מרפאות היו למוריי ביוני 2009. סטייסי עונה שהיתה לו מרפאה בלאס וגאס וביוסטון והוא קיבל מטופלים בשני המקומות האלה בלבד.

  13. #28
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של מישל בלה - חשפנית עמה מוריי היה בקשר



    מישל פגשה את מוריי בפברואר 2008 במסגרת חברתית במועדון (זה הביטוי שהשופט ביקש שישתמשו בו במקום מועדון חשפנות). מישל עבדה במועדון הזה שהיה ממקום בלאס וגאס. מוריי נתן לה את מספר הטלפון שלו והם תיקשרו זה עם זו בטלפון וגם שלחו אחד לשני הודעות טקסט.

    ב-25.6 ב-8:30 מוריי שלח לך הודעת טקסט.

    סגנית התובע המחוזי, דבורה ברזיל, שואלת את מישל אם במהלך ההתקשרות ביניהם מוריי אמר לה שהוא הרופא הפרטי של מייקל והיא עונה שכן. האם הוא אמר לך את זה בהודעה קולית שהושארה אצלך ב-16 ביוני? כן. ברזיל מנסה לשאול אם הוא אמר בהודעה הזאת שהוא מקווה לראות אותה לפני שייצא למסע ההופעות. ההגנה מתנגדת וההתנגדות מתקבלת.

    ההגנה לא חוקרת את מישל בלה.

  14. #29
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של שאדה אנדינג - המאהבת של מוריי

    ניתן להגיד שאנדינג היא המאהבת של מוריי אך כמובן שזה לא הוצג כך במשפט. הם שומרים את המשפט נקי מכל הדברים האלה. אני מציינת את זה כדי שיהיה לכם תמונה כללית יותר.




    היא גרה ביוסטון טקסס וב-2009 עבדה מלצרית ובפברואר אותה שנה פגשה את מוריי – שנתן לה את מספר הטלפון שלו. הם החלו לדבר בטלפון והחלו לפגוש אחד את השנייה וכן להישאר בקשר טלפוני. סגנית התובע המחוזי, דבורה ברזיל, שואלת "האם מהרגע שנפגשתם ועד יוני 2009 הייתם בקשר קבוע או פנים מול פנים או קשר טלפוני ושל הודעות טקס? כן.

    ב-25 ליוני מוריי התקשר אליה ב-11:51. היא היתה ביוסטון. הוא שאל אותה מה שלומה. היא ענתה ואמרה שלא שמעה ממנו בזמן האחרון. במאי הם היו בארוחה ומאז לא נפגשו. היא שאלה אותו מה שלומו והוא לא כל כך ענה אז היא התחילה לספר לו על היום שלה. הוא לא הגיב ובאיזשהו שלב היא הבינה שהוא לא מקשיב לשיחה. היא שמעה מלמולים וקולות שגרמו לה להבין שהטלפון נמצא בכיס.

    ברזיל שואלת אותה כמה זמן עבר בשיחה עד שהבינה שמוריי לא עונה והיא עונה שכ-5-6 דקות. היא מפרטת שיכול להיות שמוריי כבר הפסיק להקשיב לפני כן. היא הצמידה את הטלפון לאוזנה ושמעה כל מיני קולות שמהם הבינה שהפלאפון שלו בכיס. היא גם שמעה קולות של שיעול. היא לא זיהתה אף אחד מהקולות. "האם זיהית את אחד הקולות כקולו של מוריי?" – לא זיהיתי אף אחד מהקולות בכלל. היא המשיכה להגיד הלו הלו ושאלה אם מורי שם ולא קיבלה אף תשובה. לאחר מכן היא ניתקה את השיחה וניסתה להתקשר שוב – אך לא היתה תגובה. שוב היא ניסתה להתקשר וגם אז לא היתה תשובה. היא שלחה לו מספר הודעות טקסט אך לא קיבלה תשובה. לאחר מכן היא הבינה שמייקל מת.

    ב-23 ביולי נודע לה שמשטרת לוס אנג'לס נמצאת ביוסטון ורוצה לדבר איתה. לאחר שזה נודע לה היא יצרה קשר עם מוריי וסיפרה לו זאת. הוא אמר לה שהוא מצטער שהם יוצרים איתה קשר ושהיא מעורבת. הוא אמר שייתן לה את המספר של עורך הדין שלו ושלא תדבר עם השוטרים ללא עורך הדין.

    התביעה סיימה לחקור אותה ועכשיו ההגנה חוקרת

    צ'רנוף, עורך הדין של מוריי, מדבר ישר על השיחה ב-25 ליוני. היא שמעה מלמולים ולא זיהתה אף קול. היא מסכימה שזה יכול להיות כל קול גם זה של מוריי. "כמה זמן נשארת בטלפון עד שניתקת?"- היא לא זוכרת. "במשך כמה זמן הקשבת למלמולים לפני שניתקת?" – בערך 3-4 דקות.

  15. #30
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של ניקול אלוורז - החברה של מוריי

    לוורז היא חברה של מוריי והיתה חברה שלו גם ב-2009. יש לה ילד ממנו שנולד במרץ 2009. הם גרים יחד בלוס אנג'לס – סנטה מוניקה. היא בת 29.



    היא פגשה את מוריי לראשונה ב-2005 במועדון בלאס וגאס. הם החליפו מספרי טלפון והחלו להיות בקשר. אלוורז לא בטוחה אם נכון לזמן הזה מוריי גר בלאס וגאס או יוסטון. היא אומרת שמעולם לא היתה בביתו הפרטי. לאחר כמה חודשים היחסים ביניהם נעשו רציניים יותר והם החלו לבלות זמן ביחד על בסיס קבוע. היא היתה רואה אותו גם בלאס וגאס וגם בלוס אנג'לס.

    באיזשהו שלב הוא סיפר לה שהוא הרופא של מייקל. זה היה ב-2008. היא מאוד התעניינה במידע אך לא שאלה את מוריי שאלות נוספות מתוך כבוד למקצוע שלו. סגנית התובע המחוזי, דבורה ברזיל, שואלת אם היא פגשה את מייקל. ניקול עונה שכן – ב-2008 לפני שהילד המשותף שלה ושל מוריי נולד. מוריי הוא זה שארגן את הפגישה שלה עם מייקל. הפגישה נערכה בבית של מייקל ולא היו לה מילים כשהיא פגשה אותו. זה היה ביקור קצר.

    "הם פגשת פציינטים אחרים של מוריי"? – היא פגשה כמה מהם ביוסטון לאחר המוות של מייקל. בזמנו כשהיא נפגשה עם מייקל הוא היה הפציינט היחידי של מוריי שהיא פגשה. "האם באת עם מוריי לבית של מייקל לאחר הפגישה הזאת?" – מספר פעמים בערך 2-3 פעמים. היא הלכה לבית של מייקל לאחר שבנה נולד ולקחה אותו לראות את מייקל – מייקל רצה לראות אותו. היא הלכה מספר פעמים- גם ביום וגם בערב. מוריי היה איתה בביקורים האלה.

    היא ידעה שלמוריי יש מרפאות בלאס וגאס ויוסטון ואומרת שמוריי לא אמר שיש לו מרפאה בקליפורניה.

    ברזיל מציינת שהם עדיין גרים ביחד והחלו לגור ביחד עוד לפני שילדם המשותף נולד. היא שואלת אם מוריי סייע לה מבחינה כספית וניקול אומרת שהוא היה משלם את שכר הדירה – 2,500 דולר. הוא גם סייע בדברים כלכליים אחרים. היא מספרת שהיא שחקנית ובחודשים מאי ויוני היתה הולכת לאודישנים.

    מוריי גר איתה באפריל 2009. הוא עבד ביוסטון ובווגאס כך שלא היה בבית במסגרת מלאה. ניקול מספרת שבערבים הוא היה הולך לביתו של מייקל. היא מתארת את סדר היום שלו: היה עוזב בסביבות 21:00 ואז חוזר בבוקר. בהתחלה הוא היה חוזר כל פעם מוקדם בבוקר בסביבות 6:00 ולאט לאט הוא התחיל לחזור בשעות מאוחרות יותר 9:00, 10:00. הוא היה הולך למייקל כל יום אולי מלבד יום אחד בשבוע. מאי 2009 – מוריי גר איתה. לידיעתה גם טיפל במייקל בזמן הזה. סדר הזמנים שלו היה דומה. "האם היית מתקשרת אליו מדי פעם בזמן שהוא היה אצל מייקל?" מדי פעם אבל השיחות ביניהם היו קצרות. יוני 2009 – מוריי גר עמה. סדר הזמנים שלו היה דומה.

    אלוורז אומרת שהיא ידעה על מסע ההופעות. היא לא זוכרת אם מוריי סיפר על החזרות– היא לא שאלה אותו. היא חשבה שהיא הולכת לראות את ההופעה ולכן לא שאלה. היא היתה אמורה לבוא עם מוריי ללונדון. "מתי הוא אמר לך את זה?" – אחרי מרץ.

    "האם מוריי סיפר לך שהוא מנהל משא ומתן על החוזה שלו?" – היא אומרת שהיא לא היתה מודעת למשא ומתן. היא ידעה שהם מתכננים לנסוע אבל לא ידעה את הפרטים. האם ידעת על השכר שמוריי יקבל? – אלוורז אומרת שלא ושלמדה לאחר מכן מהחדשות.

    ברזיל שואל אותה אם ביוני 2009 היתה לה מכונת פקס. היא עונה שהיתה אבל היא לא היתה מחוברת. כך שאם מישהו היה צריך לקבל פקס היה צריך לחבר את המכונה. ברזיל שואלת אם החוזה של מוריי נשלח לפקס הזה וניקול הודיע לו על כך. היא לא זוכרת שקיבלה את הפקס. ברזיל אמרת: -בספטמבר 2009 העדת שראית את החוזה. אלוורז אומרת שהיא לא זוכרת את זה ושהיא לא קראה את הפרטים. היא זוכרת שראתה פקס אך היא לא קראה אותו. "האם זה מדויק שקיבלת את הפקס, הסתכלת על החוזה וידעת שהוא הולך לקבל משכורת של 150,000 לחודש?", שואלת ברזיל. אלוורז עונה שהיא לא זוכרת את זה אבל אם זה מה שכתוב שאמרה בעדות הקודמת שלה אז זה מה שקרה.

    ברזיל שואלת אם היא התכוונה למכור את הדירה שלה. אלוורז עונה שבאותו הזמן היא עוד לא החליטה. היא התרגשה לקראת מסע ההופעות. "מתי התחלת לארוז?" – מעולם לא סיימנו. היא גם לא ידעה מתי הם היו אמורים לעזוב את הבית ולטוס. היא ציפתה לדעת בימים הקרובים. היא שיערה שהם יהיו בלונדון ויחזרו לפני כריסטמס- כלומר נובמבר או דצמבר.

    ברזיל עוברת לדבר על החבילות שנשלחו לבית. באפריל, מאי ויוני. חבילות אלה יועדו לד"ר מוריי. הוא הודיע לה שהולכות להיות חבילות שיגיעו אליה וביקש ממנה שתאסוף אותן. הוא לא אמר לה מה יש בחבילות. היא לא פתחה אותן ולא יודעת מה יש בהן. היא היתה צריכה לחתום שקיבלה אותן. היא זוכרת שקיבלה חבילות על בסיס קבוע בחודשים אפריל, מאי ויוני. גם הדואר של מוריי הגיע לכתובת שלה. חלק מהחבילות הובאו ישירות לדלתה וחלקן הושארו באזור משותף של הבניין.

    ברזיל מכניסה לעדות קבלות מחברת המשלוחים פדקס על חבילות שהגיעו: 8 באפריל, 29 באפריל, הראשון במאי, 12 במאי, 15 במאי, 11 ביוני ו-16 ביוני.

    ב-25.6 מוריי התקשר אליה בשעה 13:08. השיחה היתה קצרה והוא אמר לה שהוא בדרך לבית החולים באמבולנס עם מייקל. באיזשהו שלב הוא חזר הביתה. היא לא יודעת איך הוא הגיע הביתה.

    ההגנה לא חוקרת את ניקול.

Bookmarks

Posting Permissions

  • You may not post new threads
  • You may not post replies
  • You may not post attachments
  • You may not edit your posts
  •