Page 4 of 6 FirstFirst ... 23456 LastLast
Results 46 to 60 of 76

Thread: Hebrew Translations

   
  1. #46
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    המשך חקירתו של ד"ר קאמנגר


    חקירה בידי ההגנה

    פלאנגן מציין שמוריי טיפל במייקל באמצעות פרופופול במשך חודשיים ללא בעיות וששלושה ימים לפני מותו הוא ניסה לשנות את הטיפול. קאמנגר אומר שאכן קרא את זה בהצהרה של מוריי.

    פלאנגן שואל את קאמנגר מה היה עושה במקרה שבו פציינט מתנגד להמלצות שלו. קאמנגר אומר שהוא היה מפנה אותו למומחה אחר שיוכל לעזור לו (במידה ומה שמפריע לפציינט לא נמצא בתחום ההתמחות של קאמנגר - כמו למשל נושאים פסיכולוגיים וכו'). הוא אומר שהוא היה מודע למגבלות של עצמו.

    הוא מבהיר שלפציינטים יש זכות לסרב לטיפול אך יש לוודא שהם מבינים לחלוטין מה כרוך בו - כלומר שזו החלטה שהגיעו אליה לאחר קבלת כל המידע הרלוונטי.

    פלאנגן שואל מה היה עושה במקרה שבו הפציינט מתנגד לחלוטין ורוצה לקבל טיפול מסוים, שאליו הוא (קאמנגר ) לא מסכים. קאמנגר עונה שהוא יסרב לטפל בו (בצורה שבעיניו אינה ראויה) אך ינסה להבין את מקור הבעיה ומדוע הפציינט מתעקש על הטיפול הספציפי הזה ושולח אותו למומחה שיוכל לעזור לו. פלאנגן שואל האם למוריי היו שיחות שכאלה עם מייקל וקאמנגר אומר שהוא לא יודע מכיוון שאין תיעוד רפואי.

    הוא מבהיר שאם פציינט מבקש טיפול לא מתאים (כלומר טיפול שבעיני הרופא לא ראוי או לא מתאים לבעיה ממנה הוא סובל) אז על הרופא לרדת לשורש הסיבה שבגללה הפציינט רוצה דווקא את הטיפול הזה. הוא אומר שעל הרופא לנסות להבין מדוע הפציינט מסרב לטיפול הנכון ולנסות לעזור לו. הוא היה מוודא שהפציינט מקבל טיפול ראוי ומבהיר שלא היה נותן לפציינט טיפול אם היה חושב שזה לא טיפול מתאים או לא ראוי.

    קאמנגר מסביר שבהערכה של טיפול רפואי ומידת סטייה מהסטנדרטים המקובלים של טיפול לא לוקחים בחשבון את התוצאה הסופית – כלומר זה שמייקל מת. הוא אומר שרופא יכול לתת טיפול רשלני ולא טוב שיעבור על הסטנדרטים הרפואיים והמטופל לא ימות ולכן מסתכלים על הפעולות של הרופא ולא על התוצאה הסופית.

    פלאנגן מבקש מקאמנגר להסביר מה קרה ב25.6. הוא אומר שמייקל קיבל טיפול לא ראוי בסביבה ביתית, בעירבוב לא ראוי של תרופות, ללא שימוש בציוד מתאים בזמן שהיה במצב של התייבשות ושלאחר מכן מוריי התעכב בקריאה ל-911. הוא אומר שזה היה אסון שגרם למותו של מייקל.

    פלאנגן שואל מה הוא קוקטייל הסמים שעליו דיבר קאמנגר. הוא עונה: ואליום+ מידזולם+ לורזופם+ 25 מיליגרם של פרופופול. פלאנגן שואל אם זה יכול לגרום למוות של מייקל. פלאנגן אומר "לחלוטין". במיוחד צירוף של פרופופול ולורזופם שניתנים לפציינט מיובש שסימני החיים שלו לא ידועים (מוריי לא עקב אחר לחץ הדם, קצב הלב וכו'). קאמנגר מכנה זאת "סערה משולמת" שהרגה את מייקל.

    פלאנגן אומר שקאמנגר לא יכול לדעת אם מוריי ידע את סימני החיים של מייקל או לא. קאמנגר עונה שמוריי לא תיעד דבר ולא היתה לו שום דרך לעקוב אחר מגמות והשינויים בתגובה של מייקל. פלאנגן אומר שזה שלא היה תיעוד לא אומר שמוריי לא ידע מהם סימני החיים של מייקל. קאמנגר עונה שזה שלא היה תיעוד אומר שלמוריי לא היה את המידע. הוא מבהיר שלא ניתן לטפל בפציינט באמצעות הזיכרון בלבד. "זה מתכון לאסון", הוא אומר. מתעדים גם בשביל שרופאים אחרים שלאחר מכן יטפלו בפציינט ידעו מה עשית.

    קאמנגר נותן כדוגמא רופאים שנמצאים עם פציינט אחד במשך שעות ארוכות ומבהיר שגם הם מתעדים את מעשיהם ותגובות הפציינט. הוא מסביר שעליהם כל הזמן להסתכל על התיעוד כדי לקבל תמונה טובה יותר של מצב הפציינט. הוא מבהיר שזה חשוב מאוד ושבלעדי זה הרופא לא יכול להבחין במגמות ובשינויים במצב.


    פלאגן שואל את קאמנגר אם הוא חושב שיש אפשרות שמוריי זכר את כל מה שעשה. קאמנגר אומר שלתעד את הטיפול זה חלק מהסטנדרט המקובל של טיפול רפואי במיוחד כאשר נותנים סם חזק כגון פרופופול.

    פלאנגן אומר שזה שמוריי לא תיעד הכל, למשל שלא כתב שנתן למייקל 2 מיליגרם של לורזופם בX שעות לא גרם למוות של מייקל. קאמנגר עונה שהוא מדבר על תיעוד סימני החיים ולא רק תיעוד התרופות שניתנו. הוא מבהיר שזה היה צירוף של דברים שגרם למותו של מייקל ושחלק מזה היה זה שמוריי לא תיעד את מעשיו. הוא מבהיר שזו רפואה רעה לא לתעד.

    הוא אומר שהמוות של מייקל נגרם באופן ישיר מפרופופול ולורזופם. הוא אומר שהלורזופם הגביר את תופעות הלוואי של פרופופול (דיכוי מערכת הנשימה) ושהצירוף של שניהם יחד יכול להיות קטלני בפציינט שלא מחובר למכשירי מעקב.

    פלאנגן שואל לגבי דמרול. הוא שואל את קאמנגר אם ראה את התיקים הרפואיים של ארנולד קליין על מייקל וששם כתוב שמייקל קיבל 6,500 מיליגרם של דמרול יחד עם מידזולם בתוך שלושה חודשים. קאמנגר מסביר שדמרול הוא משכך כאבים ומידוזלם זה תרופת רגעה שמשתמשים בה כדי להפוך את ההליך הרפואי לנסבל יותר. הוא אומר שהוא לא משתמש בדמרול לעיתים קרובות ושזה יכול לגרום לאינסומניה.

    פלאנגן שואל אם למייקל היתה אינסומניה. קאמנגר אומר שבהחלט היתה לו. פלאנגן מבקש מקאמנגר לקבוע איזה סוג של אינסומניה וקאמנגר אומר שהוא לא יכול לקבוע מכיוון שמייקל לא היה פציינט שלו. הוא אומר שיש סיבות שמצביעות על כך שהאינסומניה של מייקל נגרמה על ידי דברים אחרים כגון חרדה או בעיות עם תרופות שונות (דמרול). הוא מוסיף שהוא לא חושב שלמייקל היתה אינסומניה מסוג Refractory Insomnia ומסביר שזה סוג של אינסומניה שבה מטופל לא מגיב למינונים המקובלים של תרופות.

    פלאנגן שואל אם קאמנגר קרא את התיקים הרפואיים של מוריי על מייקל מהשנים 2006-2009. הוא עונה שכן ושרשום שם שמוריי נתן לו תרופות לשינה אך אין תיעוד של איזה סוג אינסומניה היתה למייקל.

    פלאנגן שואל את קאמנגר אם אי פעם היה לו פציינט שלא היה גלוי במסירת אינפורמציה לגבי ההיסטוריה הרפואית שלו. קאמנגר אומר שבמקרה כזה הוא ינסה לקבל מידע גם מרופאים אחרים. פלאנגן אומר שפציינטים צריכים להסכים לכך שרופא יקח מידע מרופאים אחרים וקאמנגר אומר שזה נכון. הוא ממשיך ואומר שאם הוא לא יכול לקבל מידע מהפציינט עצמו או מרופאים הוא היה שואל אנשים שגרים איתו ומבקש מהפציינט לכתוב יומן שינה . הוא אומר שמבלי מידע הוא לא היה נותן אמביין לפציינט (תרופה לטיפול באינסומניה לטווח קצר – לא ממשפחת בנזודיאזפינים ). הוא אומר שאם רופא כן נותן את התרופה הזאת ללא כל המידע זו לא סטייה גדולה מהסטנדרטים הרפואיים המקובלים אך שעל הרופא עדיין להבין את הגורם לאינסומניה ולאסוף מידע. (כלומר לא להסתפק רק במתן תרופות).

    פלאנגן מתייחס לבדיקה הפיזית שקאמנגר אמר קודם שצריך לערוך לפציינט ושואל אם פרוסטטה מוגדלת יכולה לגרום לאינסומניה. קאמנגר אומר שאם לאדם יש בעיות במתן שתן זה בהחלט יכול לגרום לו להישאר ער. פלאנגן שואל עוד אם בבדיקה הפיזית הרופא יחפש סימני מחטים על הזרועות וקאמנגר אומר שכן. פלאנגן שואל אם ניתן לדעת מהסתכלות בבדיקה אם פציינט מקבל דמרול לתוך השריר וקאמנגר אומר שבחלק מהפציינטים אפשר לראות סימנים לכך ובחלקם לא.

    קאמנגר אומר שמוריי יכל היה לדעת אם מייקל לוקח דמרול לפי ההתנהגות שלו – דיבור לא ברור ואיטי וכן מאנשים שהיו עדים לשינוי בהתנהגות כגון שומרי הראש. הוא אומר שמוריי היה צריך לדבר עם שומרי הראש של מייקל ועם העוזר האישי שלו ואז להתעמת עם מייקל.

    פלאנגן עובר לדבר על שימוש בפרופופול לטיפול באינסומניה. הוא מזכיר את המחקר שנערך בטיוואן. קאמנגר אומר שזה היה מחקר ניסויי ולא מכתיב בשום צורה רמה של טיפול ראוי. המחקר נערך בנובמבר 2010 והפציינטים שהשתתפו בו חתמו על מכתב הסכמה מודעת וכן נערך מעקב מקיף אחר מצבם. הם צמו במשך 8 שעות לפני מתן הפרופופול והם קיבלו אותו באמצעות משאבת עירוי (למדידת הרמה המדויקת של מינון). המחקר כלל 64 בני אדם ונערך בסביבה מבוקרת. הם דיווחו על שיפור בהירדמות ועל פחות הפרעות בשינה. לא היו סיבוכים מכיוון שכל המחקר נעשה תוך כדי מעקב זהיר אחר מצב הפציינטים. קאמנגר אומר שזהו מחקר ראשוני ביותר ושאכן היו בו תוצאות טובות אך אין לו שום יישום קליני ושאפילו הרופא שערך את המחקר ציין שיש לבצע מחקרים נוספים.

    פלאנגן שואל את קאמנגר אם נעשה כזה מחקר מדוע הוא כתב בדוח שלו שזה בלתי מתקבל על הדעת להשתמש בפרופופול לטיפול באינסומניה. קאמנגר מבהיר שהפרופופול ניתן במסגרת מחקר בסביבה מבוקרת. הוא מבהיר שזה בלתי מתקבל על הדעת לתת פרופופול למטרה זו ועוד בסביבה לא מבוקרת ללא ציוד מעקב.

    פלאנגן שואל אם 25 מיליגרם היא כמות נמוכה מאוד של פרופופול. קאמנגר אומר שכן. פלאנגן אומר שאין סיבה לצפות שיהיו בעיות ממתן מינון כה נמווך. קאמנגר אומר שזה תלוי בפציינט ושאם הפציינט מיובש (כלומר יש לו לחץ דם נמוך עקב התייבשות), קיבל תרופות נוספות (כגון לורזופם) וכו' יכולות להיות בעיות שיובילו לדיכוי מערכת הנשימה.

    פלאנגן שואל לגבי לורזופם. קאמנגר אומר שהוא לא קיבל את אישור הרשות של מנהל המזון והתרופות לטיפול באינסומניה ראשונית ובמיוחד לא באמצעות עירוי. הוא אומר שניתן להשתמש בלורזופם בגלולות כדי לטפל באינסומניה שנגרמת כתוצאה מחרדה ורק לתקופה קצרה של 3-4 שבועות מכיוון שלורזופם גורם לתלות. הוא אומר שלא ראוי להשתמש בעירוי מכיוון שאז יש להשתמש במכשירי מעקב. הוא מבהיר שאפילו אם משתמשים במכשירי מעקב לורזופם לא קיבל אישור כטיפול לאינסומניה.


    פלאנגן שואל אם היה ראוי לתת לורזופם מכיוון שמייקל סבל מחרדה כתוצאה מההכנות למופע. קאמנגר אומר שמייקל היה צריך לקבל עזרה פסיכולוגית או פסיכיאטרית ושמוריי לא היה צריך לתת לו את זה אלא לנסות לטפל במקור של הבעיה.

    הוא מסביר שלורוזפם היא תרופה שמתאימה לשימוש בטווח קצר וניתן להשתמש בה כאשר האינסומניה היא לא המחלה הראשית שממנה סובל הפציינט אלא מחלה משנית בנוסף על חרדה (למשל) – למרות שלא קיבלה אישור לשימוש ספציפי לאינסומניה בידי מנהל המזון והתרופות. הוא מבהיר שניתן להשתמש בלורוזפם רק לטיפול באינסומניה שאינה מוגדרת ראשונית.

    קאמנגר נשאל לגבי עירוי תמיסת המלח ועונה שהוא יכול לדעת שמייקל קיבל עירוי של תמיסת מלח אך מכיוון שאין תיעוד רפואי אין דרך לדעת כמה מזה מייקל קיבל. הוא מסכים שהגוף של מייקל הפיק שתן.

    קאמנגר אומר ש-25 מיליגרם של פרופופול יספיקו להרדים מישהו ל-6-10 דקות כאשר אין ערבוב של תרופות נוספות. הוא מסביר שהיה מצפה שפציינט יחזור להכרה לאט לאט ושיהיה ער לחלוטין בסוף ה-6 או 10 הדקות מאז ההזרקה. הוא אומר שלא היה מצפה שאדם ימשיך לישון לאחר התפוגגות השפעת הפרופופול אפילו אם היה עייף מאוד. הוא אומר שזו החובה של הרופא לבדוק אם הפציינט ישן ואם אפשר להעיר אותו ולבדוק אם הוא מגיב לגירויים.

    הוא מבהיר שאפילו אם לרופא יש את שיקול הדעת הלא טוב והוא נותן פרופופול כפי שמוריי עשה (בבית) אז הוא חייב להשתמש במכשירי מעקב. הוא מבהיר שאין דרך לדעת באמצעות צפייה בפציינט בלבד אם הוא עדיין נמצא תחת השפעה של פרופופול או שהוא ישן בצורה טבעית. הוא אומר שניתן להשתמש בפרופופול להכניס פציינט למשהו שנקרא הרדמה מודעת – אך שיש לעשות זאת תוך שהוא מחובר למוניטורים שיעקבו אחרי מצבו.

    הוא אומר שבדוח הראשוני שלו הוא ציין שבגופו של מייקל היו כמויות גדולות מאוד של פרופופול. הוא אומר שלדעתו מייקל קיבל עירוי של פרופופול בצורה לא מווסתת לאחר הזריקה הראשונית של החומר.

    לדעתו מה שאירע באותו הבוקר היה שמייקל נכנס לדום נשימתי ושזה גרם לדום הלב שלו.

    הוא מבהיר שמוריי היה צריך קודם כל להתקשר ל-911 במיוחד מכיוון שלא היה לו את הציוד הדרוש כדי לטפל במצב. לאחר מכן היה עליו לבדוק אם מייקל נושם, לבדוק את הדופק שלו ולוודא שהוא מקבל אוויר. הוא אומר שהוא מודע לכך שלא היו טלפונים קוויים שעבדו בבית ושהוא מודע לכך שהשיחה עם 911 ערכה 2:43 דקות ושהפרמדיקים הגיעו לשם תוך פחות מ-6 דקות.

    הוא מבהיר שאפילו אם מייקל לקח בעצמו כמות גדולה של לורזופם ולאחר מכן הזריק לעצמו פרופופול – מוריי עדיין אחראי למותו.

    חקירה נוספת בידי התביעה


    הוא מעיד שהיה קודם כל מתקשר ל-911 ואומר שזו החובה המוסרית והמקצועית שלו כמו גם היגיון בסיסי.

    קאמנגר אומר שקיבל את הדוחות הרפואיים של ארנולד קליין בנוגע למייקל מהתביעה וכן שמוריי ציין בראיון שלו למשטרה מספר פעמים שידע על כך שמייקל הולך לד"ר קליין.

    עוברים לדבר על המחקר שנעשה בנוגע לשימוש בפרופופול לטיפול בהפרעות שינה. הוא מבהיר שהמחקר הזה נעשה בסביבה מבוקרת, הפרופופול ניתן באמצעות משאבת עירוי (כלומר מתקן שמווסת ועוקב אחר המינון של התרופה). הוא מבהיר שזה היה ניסוי ושצריך לבצע ניסויים נוספים כדי לבדוק אם ניתן להשתמש בפרופופול כדי לטפל באינסומניה.

    הוא אומר שאחד מהעקרונות היסודיים ביתר ביחסי רופא/חולה הוא לשים את הפציינט ראשון. המשמעות של כך היא לדעת מתי להגיד לא לפציינט. ואם באמת מייקל ביקש פרופופול לד"ר מוריי היתה את החובה המקצועית, האתית והמוסרית להגיד לא.הוא מבהיר שהרופא הוא זה שמחליט בסופו של דבר על הטיפול הנכון ולא הפציינט.

    הוא הוסיף שמהראיון של מוריי במשטרה עולה חוסר יכולתו לספק מידע מדויק. למשל אמר על רמת החמצן בדם שהיא הייתה ברמת ה-90 הגבוהות ולאחר מכן אמר שהיא 90. וולגרין פה מבהיר שיש הבדל גדול מאוד בין מספר שהוא בסוף ה-90 לבין המספר 90 עצמו.

    קאמנגר אמר שיכול להיות מצב בו רופא ינהג ברשלנות פושעת ושהפציינט שלו ישרוד אך שבמקרה של מייקל מוריי נהג ברשלנות מספר פעמים וזה מה שגרם למוות של מייקל.

    חקירה נוספת בידי ההגנה

    קאמנגר נשאל לגבי פעולותיו של מוריי. הוא עונה שלפי הראיון של מוריי במשטרה הוא אמר שהוא ישיר ביצע החייאה אך שלדעתו היה עליו להתקשר ל-911. הוא אומר שהוא מודע לכך שירד במדרגות בשביל לקרוא לעזרה אך מסביר שאף אחד לא היה יכול לבצע את העבודה טוב כמו הפרמדיקים ולכן היה צריך להתקשר אליהם קודם כל.

    חקירה נוספת בידי התביעה

    קאמנגר מבהיר שמוריי היה צריך להתקשר קודם כל ל-911

    חקירה נוספת בידי ההגנה

    הוא נשאל לגבי מצב היפותטי – הוא אומר שאם היה מישהו במסדרון ליד החדר בו היה עם פציינט שהפסיק לנשום ייתכן והיה קורא לאיש הזה לעזרה, אך שבסופו של דבר זו האחריות שלו כרופא להתקשר ל-911.
    Last edited by abigaillovesmj; 30-10-2011 at 07:45 PM.

  2. #47
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    עדותו של ד"ר סטיבן שייפר- מומחה להרדמה

    חקירה בידי התביעה

    שאפר הוא פרופסור להרדמה באוניברסיטת קולומביה וכן באוניברסיטת סטנפורד ו-UCSF. הוא עובד באוניברסיטת קולומביה מ-2007 ובסטנפורד מ-1987. הוא מוסיף שהאוניברסיטאות האלה מדורגות בשלושת המקומות הכי גבוהים בארצות הברית מבחינה אקדמית. ב- UCSF הוא מלמד קורס ב- פרמקוקינטיקה (חקר הפעילות והאינטראקציה של תרופות בתוך הגוף. כולל ספיגה, פיזור, חילוף-חומרים והפרשה). המידע הזה עוזר להחליט איזה מינון לתת מתרופה מסוימת. הוא מעיד שפרמוקוקינטיקה הוא תחום שמתפתח ובעצם אומר לרופאים, חברות רפואיות, מנהל המזון והתרופות כיצד להשתמש בתרופה באופן בטוח.

    בנוסף הוא מסר שהוא העורך הראשי של מגזין בנושא הרדמה ושיכוך כאב. המגזין הזה מפרסם מחקרים שנעשים בתחום. הוא אומר שהעד שהתביעה תביא, ד"ר פול ווייט, הוא אחד מהרופאים המכהנים במערכת של המגזין הזה (כלומר פול ווייט בעצם נמצא תחתיו בהירארכיה של העיתון). המגזין הזה מקבל כ-21% מהמחקרים שנשלחים אליו. כלומר 4-5 מהמחקרים שנשלחים נדחים.

    הוא מעיד שב-1987 למנהל המזון והתרופות היתה בעיה בקביעת המינון הראוי של מידזולם ולכן הם רצו לקבל הוראות מדויקות לגבי מתן פרופופול. שאפר מעיד שהוא חישב את קצב מתן העירוי והמינון עבור פרופופול. הוא מסביר שהוא במיוחד ניתח את הספיגה של החומר בקרב מטופלים קשישים. קביעת המינונים הראויים למתן פרופופול הסתיימה בסביבות 1991.

    הוא מסביר את ההבדל בין פרופופול לדיפריוואן. פרופופול זה השם הכימי של החומר וההבדל בינו לבין דיפריוואן הוא שבדיפריוואן מוסיפים תמיסת שומן.

    הוא מסביר מספר מונחים שקשורים להרדמה: הרדמה מקסימאלית- הרדמה שנעשית תוך מעקב אחר הפציינט, שליטה על המינון וכן טיטור המינון כדי לקבל השפעה מקסימלאית. טיטור – העלאה או הפחתה של המינון בהתאם למצב הפציינט.

    עוד אומר שייפר שהדם לוקח את התרופה לכל מקום בגוף. למוח וגם לכבד. הכבד מעבד את התרופה וחלקים ממנה עוברים לדם, למיץ המרה ולמעיים. בנוסף התרופה יכולה לעבור לכליות אשר יסלקו אותה מהגוף.

    שייפר מעיד שהוא מומחה בפרמקוקינטיקה של פרופופול. הוא זה שפיתח את המודל המתמטי שבו השתמשו כדי לקבוע מינון מתאים של פרופופול עבור כל החברות שמשתמשות בו.

    המשפט הסתיים מוקדם ביום חמישי. לא התקיימו דיונים ביום שישי, שני ושלישי.
    Last edited by abigaillovesmj; 20-10-2011 at 11:23 PM.

  3. #48
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    המשך עדותו של ד"ר סטיבן שייפר - מומחה להרדמה



    חקירה בידי התביעה


    וולגרין ממשיך מאיפה שהפסיק ביום האחרון ומדבר על המגזין הרפואי ששייפר הוא העורך הראשי שלו וכן על מחקרים שערך.הוא כתב למעלה מ-160 מאמרים רפואיים ולמעלה מ-50 פרקים לספרי רפואה. בין היתר ד"ר שייפר ערך מחקרים שקשורים ללורזופם, מידזולם ולידוקאין.

    וולגרין מזכיר את ההבדל בין הרדמה בטיפול נמרץ להרדמה לצורך הליך רפואי. שייפר מסביר שהרדמה בטיפול נמרץ תהיה לזמן ארוך יותר.

    שייפר מעיד שהוא עבד על התיק הזה בחינם. הוא אומר שהוא אף פעם לא גובה תשלום עבור מתן עדות מכיוון שהוא מרגיש שזה לא ראוי ולא אתי להרוויח ממקרים רפואיים לא שלא עלו בהצלחה. בנוסף הוא עובד בחינם במשפטים מכיוון שאינו רוצה שיפקפקו ביושרה שלו. הוא רצה להיות מעורב במשפט הזה כדי להחזיר את האמון של הציבור בהרדמה וברופאים. הוא מספר שכל יום פציינטים שואלים אותו בחדר הניתוח אם הוא הולך לתת להם את הסם שהרג את מייקל ג'קסון והוא מקווה שהוא יכול לשכך את הפחד הזה באמצעות העדות שלו.

    שייפר הביא עמו מספר פריטים רפואיים כדי שיוכל להראות אותם למושבעים. הוא מתחיל בהצגת שקית עירוי וכיצד מחברים אותה ומסביר מה זה עירוי. הוא מראה מה זו משאבת עירוי ומסביר שהיא מאפשרת לשלוט בצורה מדויקת על המינון והמהירות בה התרופה מגיעה לגוף. שייפר מסביר שפרופופול מגיע בבקבוקון זכוכית שבקצהו יש אטם מאלומיניום וכן פקק גומי. כדי להוציא את הסם החוצה צריך להשתמש או במחט או בציוד עירוי שנקרא Spike.

    וולגרין מבקש משייפר שידגים כיצד מוציאים פרופופול מהבקבוקון. הוא מראה איך מוציאים אותו באמצעות מזרק שבקצהו מחט. הוא מראה שהפעולה של הוצאת הפרופופול מהבקבוקון מורכבת – אי אפשר למשוך כמות גדולה בבת אחת אלא כל פעם אפשר למשוך ממש קצת וצריך לדחוף אוויר באמצעות המזרק חזרה לבקבוקון ואז להמשיך לשאוב פרופופול וחוזר חלילה.

    וולגרין מראה לשייפר בקבוקון של 100 מיליליטר פרופופול שנמצא בחדר של מייקל. שייפר מסתכל עליו ומסביר שהבקבוקון הזה נפתח באמצעות ציוד העירוי ולא באמצעות מחט. הוא מסביר שהסמין (חתך לרוחב) שנותר על פקק הגומי הוא סימן שמשאיר ציוד העירוי. מחט תשאיר סימן אחר.




    שייפר הכין וידיאו שמראה כיצד מבצעים הרדמה בצורה נכונה ובאיזה ציוד יש להשתמש. הוא מסביר שיש להשתמש בציוד זה ולבצע את מה שמראים בסרטון גם אם נותנים רק 25 מיליגרם של פרופופול.

    לוידיאו קוראים: סקירה של מתן הרדמה בצורה בטוחה. תיאור של מה שרואים בווידיאו: הרופא קודם כל מכין את החדר. הוא בודק את הציוד. הווידיאו מראה ציוד לטיפול בדרכי הנשימה של הפה והאף, ציוד לצנרור, מסכת חמצן. הרופא מסדר את כל הדברים האלה כך שיהיו מוכנים ובהישג יד. שייפר מסביר שהדבר הכי חשוב עבור רופא מרדים הוא לדאוג לכך שתהיה זרימה חופשית ורציפה של חמצן לריאות. לכן יש כל מיני כלים שנועדו לוודא שאכן זה יקרה.

    לאחר מכן הרופא בודק את כל הציוד שקשור למתן חמצן. הוא בודק שזורם חמצן כמו שצריך ושהצינורית שתוצמד לאפו של הפציינט פועלת כמו שצריך. בצינורית החמצן יש שתי בליטות שכל אחת נכנסת לנחיר אחר. צד אחד מזרים חמצן והצד השני מודד את כמות הפחמן הדו חמצני שנפלט באמצעות מוניטור מיוחד לכך (קפנוגרפיה). בנוסף הרופא מוודא שהציוד, שבו ייעשה שימוש במידה והפציינט מפסיק לנשום באופן עצמאי, פועל כשורה. לאחר מכן הרופא בודק את מכל החמצן החלופי.

    לאחר מכן הרופא בודק את ציוד השאיבה. ציוד זה חשוב מאוד מכיוון שתכולת הקיבה, שכוללת את החומצה שמפרקת את האוכל, יכולה לעלות לגרון ומשם להגיע לריאות ולהרוס אותן. שייפר מסביר שזאת הסיבה שבגללה אומרים לפציינטים לא לאכול או לשתות לפני קבלת הרדמה. הוא אומר שאם מטופל מקיא (כלומר תכולת הקיבה עולה למעלה) לרופא המרדים יש רק עד הפעם הבאה שהוא נושם כדי לשאוב את זה החוצה (כמה שניות) – אחרת החומצה מגיעה לריאות והורסת אותן. הוא אומר שאם חומצה או מיצי מרה מהקיבה מגיעים לריאות זה בדרך כלל קטלני.

    הצעד הבא הוא להכין את משאבת העירוי- זה לוקח מספר דקות. בוידיאו מראים מכונת עירוי שמחוברת למזרק –המכונה בעצם תדחוף את תכולת המזרק לתוך העירוי בקצב שייקבע על ידי הרופא המרדים. קודם כל על הרופא לשאוב פרופופול לתוך המזרק. כפי שד"ר שייפר הראה קודם, זה לא תהליך פשוט. צריך לשאוב אוויר למזרק ואז כל פעם להכניס אותו לבקבוקון הפרופופול כדי לשאוב פרופופול החוצה – לוקח כמה שאיבות כאלה כדי למלא את המזרק. למשאבת העירוי מחברים צינורים דקים שיוליכו את הפרופופול לגופו של הפציינט – כך אפשר לשלוט בשיא הדיוק על המינון וקצב ניתנתו. לאחר מכן הרופא מתכנת את משאבת העירוי – מכניס את משקלו של הפציינט, סם ההרדמה שבו ייעשה שימוש וקצב מתן העירוי. כשהוא מסיים הוא בודק שכל מה שהכניס למכשיר נכון.הקטע הזה נעשה כ-5-10 דקות לפני שמכניסים את הפציינט לחדר הניתוח.

    לאחר מכן הרופא המרדים בודק את הפציינט. שייפר מסביר שזו האחריות של הרופא המרדים לדעת מה מצב הפציינט ולבצע בדיקה פיזית – לוודא שדרכי הנשימה שלו בסדר ושאין לו שום בעיות בנשימה. הוא בודק את הריאות והלב. שייפר מדגיש שזה נעשה לפני כל הליך רפואי, עבור כל פציינט ללא שום יוצא מן הכלל. זה משהו שיש לעשותו כל פעם – לא משנה כמה פעמים הרופא ראה את הפציינט קודם לכן.

    הרופא גם מקבל מהפציינט הסכמה מדעת – זה לא רק המסמך שעליו חותם הפציינט אלא הליך שלם שבו הרופא מסביר לפציינט את ההליך הרפואי שהוא עומד לעבור ואת הסיכונים שכרוכים בו. הוא עונה לכל שאלותיו של הפציינט. שייפר מבהיר שהסכמה מדעת שנעשית בעל פה אינה מחייבת ושבכלל אין כזה דבר שמוכר על ידי הקהילה הרפואית.

    הפציינט מובא לחדר הניתוח ומחברים אותו למוניטורים השונים כגון למד לחץ הדם, מד דופק, מוניטור EKG. מצמידים לו את צינורית החמצן ומחדירים לו עירוי. הרופא בודק שכל הציוד הזה ממוקם כמו שצריך על הפציינט ורק לאחר מכן מתחיל להזריק פרופופול. הוא מפעיל את משאבת העירוי וכל הזמן נשאר צמוד לפציינט – ממש ליד ראשו ועוקב אחרי מצבו. הוא מתעד את מדדי החיים שלו, את התרופות שניתנו לו ומתי. שייפר מסביר שיש צורך לתעד את סימני החיים כדי להבחין בכל מיני מגמות בתגובה של הפציינט במהלך ההליך הרפואי. הוא מבהיר שזו האחריות של הרופא המרדים כלפי הפציינט לעשות זאת. שייפר מבהיר שזה חלק חיוני מהטיפול שניתן לפציינט שכן במידה ומשהו משתמש יהיה תיעוד של מה קרה וכך יהיה אפשר למנוע מזה מלקרות שוב. במהלך כל ההליך הרפואי הרופא בודק את המוניטורים כל הזמן ומתעד את כל מה שקורה – בערך כל 5 דקות.

    בקטע הזה של הוידיאו מראים מה יש לעשות במידה ויש סיבוכים:

    הדוגמא הראשונה היא כאשר לחץ הדם של פציינט מתחיל לרדת. שייפר מסביר שזה משהו מאוד נפוץ מכיוון שפרופופול גורם לירידה של לחץ הדם ושהוא רואה זאת כל יום. שייפר מסביר שלחץ הדם של הפציינט יירד ובמיוחד אם הוא נמצא במצב של התייבשות. כדי לתקן מצב זה הרופא נותן לפציינט אפדרין דרך העירוי – לרוב לחץ הדם חוזר לרמה הרגילה.

    הדוגמא השנייה היא כאשר המוניטור מראה שהפציינט לא נושף – פתאום המד של הפחמן הדו חמצני מראה שלא יוצא כלל פחמן דו חמצני. המשמעות של זה היא שמשהו חוסם את זרימת האוויר. הרופא ישר מזיז את תנוחת ראשו של הפציינט (זה נקרא chin lift and jaw thrust). שייפר מסביר שזה משהו שקורה לעיתים קרובות ובדרך כלל הסיבה לחסימה היא שהלשון חוסמת את דרכי האוויר. באמצעות משיכת הסנטר למעלה והזזת ראשו של הפציינט מזיזים את הלשון כך שלא תפריע.

    דוגמא שלישית – דום נשימה. זה מצב שבו הפציינט אפילו לא מנסה לנשום (כלומר מערכת הנשימה מדוכאת כתוצאה מסם ההרדמה והמוח לא מספיק עירני בשביל להגיד לגוף לנשום). במצב הזה על הרופא להשתלט על הנשימה של הפציינט ולגרום לו לנשום באופן מלאכותי. הרופא מוציא את צינורית החמצן ושם מסכת חמצן על הפנים של הפציינט (אף ופה). המסכה מחוברת למן בלון שלוחצים עליו והוא דוחף אוויר לריאות של הפציינט.

    דוגמא רביעית – הפציינט מקיא/תכולת הקיבה עולה לפה. יש לסובב את הפציינט על צידו עוד לפני שהוא מספיק לשאוף אוויר שוב ולשאוב את כל מה שעלה כדי שזה לא ייכנס לקיבה. (לא הראו את זה בווידיאו כי השופט החליט שזה מראה קשה מדי – שייפר הסביר בעצמו).

    דוגמא חמישית – דום לב. זה כאשר הלב מפסיק לפעום. על הרופא להעריך את מצבו של הפציינט תוך כמה שניות – לוודא שהוא אכן לא נושם ושזה לא מקרה שבו המוניטור פשוט הפסיק לעבוד או משהו כזה. לאחר מכן הרופא קורא לעזרה – שייפר מבהיר שזה הדבר הראשון שצריך לעשות. לאחר מכן מתחילים בהחייאה – אדם אחד דואג למתן אוויר, אחר עושה לחיצות על החזה ואחר נותן תרופות שנועדו לגרום ללב לשוב לפעום. כל זה נעשה כדי לתת לשאר הרופאים מספיק זמן כדי לתקן את מה שגרם לדום הלב. ממשיכים במאמצי ההחייאה עד שהפציינט חוזר לנשום בכוחות עצמו או עד שמכריזים על מותו. סוף הוידיאו.

    שייפר מבהיר שהכללים והנהלים שהוצגו בווידיאו הם משהו שכל רופא שמבצע הרדמה נדרש להם. יש גם אחיות שעברו הכשרה לתת הרדמה והכללים האלה חלים גם עליהן. וולגרין שואל אם הסטנדרטים האלה תקפים גם במידה ומוריי התכוון לתת רק 25 מיליגרם של פרופופול. שייפר אומר שכן ומסביר שמייקל קיבל בנוסף לפרופופול תרופות הרגעה אחרות, סבל מחוסר יכולת לישון, היה התשוש ומיובש. בנוסף הוא קיבל תרופות הרגעה ופרופופול במשך זמן רב וייתכן שפיתח התמכרות אליהן מצד אחד או פיתח סבילות אליהם מצד שני.




    וולגרין שואל אם אפשרי לחושב שמכיוון שהרופא הולך לתת מינון נמוך של פרופופול אין צורך למלא את כל מה שהוצג בווידיאו. ד"ר שייפר אומר שזו מלכודת ושמתן הרדמה – אפילו במינון נמוך הוא מדרון חלקלק – תמיד יש אפשרות שתצטרך לתת עוד ואתה גם אף פעם לא יודע כיצד הפציינט יגיב. שייפר אומר שאין כזה דבר – מתן קצת הרדמה ושהאסונות הכי גדולים קורים כאשר מעגלים פינות. שייפר ממשיך ואומר שמעובדות המקרה הזה עולה שניתן פרופופול למייקל מבלי שיינקטו בכמעט אף אחד מהכללים ואמצעי הבטיחות שיש למלא אחריהם כשנותנים הרדמה.

    וולגרן מבקש ממנו להסביר על תגובות של פציינטים שונים לאותו מינון של הרדמה. שייפר מסביר שחלק מהפציינטים צריכים חצי מהמינון המקובל כדי להיכנס להרדמה וחלקם צריכים כפול מהמינון המקובל. הוא אומר ש-25 מיליגרם זה מספיק בשביל לגרום לפציינט להפסיק לנשום. הוא אומר שאסור לרופא לצאת מנקודת הנחה שהפציינט שלו יגיב כמו הפציינט הממוצע ושתמיד צריך לצאת מנקודת הנחה שזה פציינט רגיש במיוחד ולהיות מוכן לתרחיש הכי גרוע.

    שייפר כתב דוח עבור המשפט הזה בו התייחס לטיפול שמוריי נתן למייקל והשווה אותו לסטנדרטים המקובלים של טיפול רפואי. הוא מסביר את המונחים שבהם השתמש. הפרה מינורית – טיפול שלא עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים המקובלים של טיפול רפואי אך לא יגרום נזק לפציינט. זאת בתנאי שהוא לא בא בנוסף להפרות נוספות. הפרה חמורה – במקרה כזה צפוי נזק לפציינט. הפרה בוטה – משהו שלא אמור לקרות בטיפול של רופא מיומן. זו הפרה שיכולה להיות קטלנית עבור פציינט. הפרה חסרת מצפון – הפרה בוטה שבנוסף להיותה הפרה של הסטנדרט המקובל של טיפול רפואי היא גם הפרה אתית ומוסרית. הפרה של זכויותיו הבסיסיות של הפציינט.

    שייפר מונה 17 הפרות בוטות של הטיפול הרפואי במקרה של הטיפול שמוריי נתן למייקל:

    1. אי הימצאותו של ציוד בסיסי לטיפול בדרכי הנשימה ופתיחתם. מייקל מת מכיוון שהוא הפסיק לנשום וד"ר שייפר מסביר שהפסקת נשימה זה משהו שצפוי שיקרה כאשר נותנים סמי הרגעה בעירוי. יש להכין מראש ציוד לפתיחת דרכי הנשימה. אי הימצאותם מהווה הפרה בוטה של הטיפול הרפואי הראוי.

    וולגרין מבקש משייפר להניח שמוריי עזב את מייקל ל-2 דקות ורוצה לדעת האם היה ניתן להציל את מייקל במידה והיה ציוד לטיפול בדרכי הנשימה. ד"ר שייפר עונה שכן וככל הנראה מה שקרה למייקל היה שמשהו חסם את דרך הנשימה שלו (הלשון שלו נפלה אחורה) וייתכן שהזזה פשוטה של הראש של מייקל היתה כל מה שהיה צריך כדי להציל את חייו. בנוסף שייפר אומר שמוריי לא השתמש במכשיר העירוי הידני (ambu bag) מכיוון שלפי ההצהרה שלו הוא נתן למייקל הנשמה מפה לפה. שייפר אומר שהנשמה מפה לפה פחות אפקטיבית מאשר שימוש במכשיר ההנשמה הנייד מכיוון שזה נותן לפציינט אוויר "משומש".

    2. אי המצאותו של ציוד מתקדם לטיפול בדרכי הנשימה ופתיחתם. בציוד זה נכללת מסכת הנשמה וכן ציוד לצנרור. שייפר מסביר שבתחילה כתב שזו הפרה חמורה ולא בוטה אך ששינה דעתו מכיוון שהפרופופול ניתן בבית ולמוריי לא היתה עזרה.

    הוא מוסיף שלדעתו מוריי ציפה להשתמש בבקבוקונים של 100 מיליליטר פרופופול שכן הזמין לפחות 130 מהם. הוא ממשיך ואומר כי לדעתו המשמעות של זה היא שהשתמש בבקבוקון אחד לפחות כל לילה. הוא אומר שזו כמות בלתי רגילה עבור פציינט אחד לתקופה של 80 לילות (מאפריל עד ה-25.6). זה יוצא בערך 1937 מיליגרם פרופופול כל לילה. וולגרין שואל את שייפר איך הוא הגיע להערכה הזאת ושייפר מסביר שפרופופול הוא חומר שבקלות מתפתחת בו בקטריה. מהרגע שפותחים בקבוק יש להשתמש בו תוך 6 שעות ולזרוק את מה שנשאר לאחר שעברו 6 שעות. כך שאף אחד לא יפתח בקבוקון של 100 מיליליטר אם הוא מתכוון להשתמש רק בחלקו. שייפר אומר שלדעתו זה אומר שמוריי תכנן להשתמש בבקבוקונים של 100 מיליליטר שהרי אחרת היה קונה יותר בקבוקונים עם כמות קטנה יותר של פרופופול.




    3. אי הימצאותו של ציוד שאיבה. שייפר מזכיר למושבעים שיש לשאוב את תכולת הקיבה/קיא במידה והם עולים לגרון ולפה כדי לוודא שזה לא נכנס לריאות. הוא מוסיף שאין עדות לכך שמוריי אמר למייקל לא לאכול 8 שעות לפני מתן פרופופול ולכן מייקל היה בסיכון מוגבר שתכולת הקיבה שלו תעלה לגרון. במקרה כזה יש צורך במכשיר שישאוב זאת. אי הימצאותו של ציוד שכזה היא הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי.

    4. אי שימוש במשאבת עירוי – הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי. שייפר מסביר שבלעדי משאבה שכזאת לא ניתן לשלוט בדיוק על המינון והקצב בו הסם נכנס לגוף. במצב כזה הסיכון למנת יתר גבוה מאוד. הוא אומר שלדעתו זה היה בין הדברים שגרמו למותו של מייקל.

    וולגרין שואל איך רופא ישלוט על קצב מתן הסם אם אין משאבת עירוי. שייפר מסביר שציוד העירוי עצמו מגיע עם גלגלת שבאמצעותה אפשר להוריד את הכמות שיכולה לעבור בצינור. הוא אומר שזו צורה מאוד לא מדויקת של שליטה על המינון וקצב כניסת הסם לגוף אך שזה כל מה שהיה למוריי כשהוא נתן למייקל פרופופול.



    5. אי שימוש במד דופק מתאים – הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי. מד הדופק בו מוריי השתמש היה לא מתאים לחלוטין ולא ייוצר לשימוש במקרים של מעקב רציף וממושך. בנוסף הוא לא כלל אזעקה. שייפר מסביר שמדי הדופק בהם משתמשים בבתי חולים מחוברים לצגים שבהם אפשר לראות את רמת החמצן בדם וקצב הלב ובנוסף הם משמיעים קול מסוים. כאשר משהו במדדים משתנה הטון של הקול משתנה גם והרופא המרדים יכול לדעת כבר מזה שמשהו לא בסדר. שייפר אומר שבמקרה של מייקל הדרך היחידה לעקוב אחר המדדים שלו היתה לקחת את היד שלו ולהסתכל על מד הדופק כל הזמן. הוא אומר שאם היה ציוד מתאים אז הוא היה כולל צג שבאמצעותו אפשר היה לראות בבירור את מדדי החיים ובנוסף למד הדופק היתה אזעקה. לדבריו של שייפר זה היה מציל את חייו של מייקל.

    6. אי שימוש במד לחץ דם – הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי. שייפר מסביר שפרופופול גורם לירידה בלחץ הדם ורופאים בדרך כלל מטפלים בזה בהעלאת המינון של תמיסת המלח או הורדת המינון של פרופופול. מייקל היה מיובש ולכן היה בסיכון מוגבר לתגובה קיצונית לפרופופול. שייפר מסביר שכאשר לחץ הדם יורד המוח מפסיק את זרימת הדם לרגליים ולידיים ומתרכז בהזרמתו ללב ולמוח. הדבר הזה הופך את הפרופופול למסוכן יותר כי עכשיו הריכוז שלו עולה (כתוצאה מכך שהוא עובר בפחות מקומות ולכן מתפזר פחות בגוף). שייפר יודע שלמוריי היה מד ללחץ דם אך שמוריי לא השתמש בו והשאיר אותו באריזתו בארון. הוא מוסיף שזו הפרה בוטה במיוחד לנוכח הסביבה שבה ניתן פרופופול.

    7. אי הימצאותו של מוניטור EKG – הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי. EKG מאפשר לרופא לעקוב אחר קצב הלב ומצב הלב. הו מוניטור שמשתמשים בו באופן שגרתי במתן הרדמה. מכיוון שמוריי לא השתמש במוניטור שכזה הוא לא יכל לדעת מה קורה עם הלב של מייקל כשהוא נכנס למצוקה ולא ידע איך לטפל במייקל.

    8. אי הימצאותו של מכשיר למדידת דו תחמוצת הפחמן שנפלטת החוצה (קפנוגרפיה). זו הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי. שייפר אומר שבתחילה לא חשב שזו הפרה כלל מכיוון שחלק מהרופאים לא משתמשים במוניטור הזה. לאחר מכן שינה את דעתו מכיוון שרופאים לא תמיד משתמשים בזה אך מדובר בבית חולים שם אפשר תמיד לקרוא למומחה. בסביבה בה מוריי נתן למייקל פרופופול אי הימצאותו של המוניטור הזה גרם לאסון. הוא אומר שאם היה לו מכשיר שכזה הוא היה יכול לראות מייד שמייקל הפסיק לנשום.

    אי הימצאותן של תרופות לשימוש במצבי חירום. שייפר לא חושב שאי הימצאותם של התרופות הללו גרם למוות של מייקל. הוא מסביר שאם למייקל היה לחץ דם נמוך אז היה אפשר להעיר אותו (להפסיק את מתן הפרופופול) ולתת לו עירוי נוזלים. זה היה צריך להיות מספיק – כלומר לא היה צריך להגיע למצב בו צריך להשתמש בתרופות החירום. הוא אומר שפרופופול נספג בגוף מהר מספיק בשביל שכל מה שהיה צריך לעשות זה להפסיק את הזרימה שלו לגוף ומייקל היה מתעורר ולא היה צורך להשתמש בתרופות הללו.

    9. חוסר תיעוד רפואי – הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי וגם הפרה אתית. שייפר מסביר שתיעוד הוא חלק חיוני מהטיפול ושרופא צריך לתעד את הטיפול כדי להעריך מה קורה ולהבחין בשינויים במהלכו. בנוסף אם הפציינט לא שורד זו זכות המשפחה לדעת מה הרופא עשה ועבור זה צריך את התיעוד הרפואי. זו האחריות של הרופא כלפי הפציינט.

    שייפר נראה מאוד נסער ונותן דוגמא. הוא אומר שהיה מרגיש מרומה אם אביו או אחיו או בנו היו מקבלים טיפול רפואי במשך 80 יום ולבסוף היו מתים ואחר כך הרופא היה אומר שהוא לא יודע מה קרה מכיוון שלא כתב דוחות ולא תיעד את הטיפול. הוא אומר שאי אפשר להאמין שאחרי 80 ימים של טיפול אין אפילו דוח אחד שמתעד יום אחד של טיפול. הוא מוסיף שחוסר תיעוד רפואי הוא גם עבירה על החוק בקליפורניה ושעל רופאים לתעד את פעולותיהם גם אם הפציינט מבקש מהם לא לעשות זאת. הוא אומר שהרצון לשמור על סודיות לא פותר מהצורך לתעד ושאין תירוץ לחוסר תיעוד. הוא מוסיף שמוריי בראיון שלו במשטרה אמר שייתכן ומייקל פיתח תלות בפרופופול (נעשה מכור) ובמקרה כזה רופא צריך להפנות את הפציינט למומחה אך זה בעייתי מכיוון שאין תיעוד רפואי.

    חובת הרופא להשיג מידע על הפציינט שלו. שייפר אומר שזו האחריות של הרופא לדעת כל מה שצריך על הפציינט כדי לתת לו את הטיפול הראוי. הוא אומר שמוריי מזכיר בראיון שלו במשטרה שראה סמינים של מתן עירוי על מייקל (שנעשה בידי רופאים אחרים) אך לא בדק את זה ולא שאל מה קורה. וולגרין שואל אותו מה עושים במקרה שהפציינט אומר שזה לא העסק של הרופא ושייפר אומר שבמקרה כזה היה אומר לפציינט שהוא לא יכול לטפל בו.

    אי ביצוע בדיקות פיזיות. שייפר אומר שהבדיקה הפיזית שנעשתה למייקל היתה מספר חודשים לפני תחילת מתן הפרופופול. הוא אומר שמוריי אמר בראיון שלו במשטרה שמייקל היה מיובש אך לא בדק את לחץ הדם שלו. הוא לא בדק את מדדי החיים שלו. זו הפרה חמורה של הסטנדרט של טיפול רפואי ושייפר אומר שאף רופא לא נוהג כך.

    10.אי קיום יחסי רופא-חולה – זו הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי. שייפר אומר שיחסי רופא-חולה משמעותם שהרופא שם את האינטרס של הפציינט כעדיפות ראשונה. זה לא אומר שהרופא עושה כל מה שהפציינט מבקש – אלא שהוא עושה מה שטוב עבור הפציינט. אם הפציינט מבקש משהו שמסוכן עבורו או טיפול שלא מתאים על הרופא לסרב. שייפר מתאר את היחסים בין מייקל למוריי כיחסי עובד-מעביד. הפציינט (מייקל) אמר מה הוא רוצה ומוריי עשה זאת. שייפר משווה את מוריי לעוזרת בית שעושה מה שמבקשים ממנה – זה מה שעובד עושה. שייפר אומר שמוריי לא הפעיל את שיקול הדעת הרפואי שלו בטיפול שנתן למייקל ולא פעל לטובתו. הוא אומר שמוריי לחלוטין נטש את שיקול הדעת הרפואי שלו ושברגע שמייקל ביקש פרופופול הוא היה צריך להפנות אותו למומחה לבעיות שינה. זה מה שרופא טוב היה עושה.

    11. חוסר קיומה של הסכמה מודעת. זו הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי וגם הפרה אתית וחסרת מצפון. שייפר מסביר שלחולים יש זכות לאוטונומיה על הגוף שלהם ועל חייהם ושהרופא מכיר בכך באמצעות ההליך של הסכמה מודעת. שייפר אומר שהאוטונומיה הזו נשללה ממייקל. בתהליך ההסכמה המודעת על מוריי היה גם להסביר למייקל שפרופופול לא מהווה טיפול לאינסומניה. הוא היה צריך להסביר לו שקיים סיכון ממשי שימות אם ישתמש בזה כך והיה צריך להציע לו אלטרנטיבות אחרות. בנוסף מוריי היה צריך להגיד לו שאינו מיומן בטיפול בהפרעות שינה ובמתן הסמים האלה ושאם יקבל אותם מידיו הוא שם עצמו בסכנה גדולה. שייפר אומר שאין עדות לכך שמייקל ידע שהוא מסכן את חייו.הוא מבהיר שהסכמה מודעת הוא מסמך כתוב. הוא אומר שבזה שהליך ההסכמה המודעת לא התקיים נשללה ממייקל זכותו להגיע להחלטה מושכלת בהתבסס על מידע מלא.

    12.חוסר מעקב אחר מצבו המנטלי של פציינט – הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי. בנוסף זו הפרה אתית וחסרת מצפון. על הרופא לבדוק כמה עירני הפציינט, כמה נוח לו, כמה הוא ישנוני. צריך להישאר איתו לאורך כל ההליך. מוריי נטש את מייקל ועזב את החדר. שייפר משווה מתן הרדמה לנהיגה בקראוון (trailer). אם אתה צריך ללכת לשירותים אתה לא יכול פשוט לעזוב את ההגה באמצע הכביש ולחזור לאחר 2 דקות ולצפות שהכל יהיה בסדר. הוא אומר שב-25 השנים בהן הוא עובד כרופא מעולם לא עזב פציינט באמצע הליך. הוא מסביר שבשביל זה יש גם תמיד עוד אדם שאפשר לקרוא לו לחדר כאשר מבצעים הליכים רפואיים – למקרה שהרופא יצטרך לצאת מסיבה כלשהי.


    13.חוסר מעקב אחר הנשימה של הפציינט.
    שייפר אומר שהיה קל להחיות את מייקל אם מוריי היה מבחין במצבו ישר כשהפסיק לנשום. כל מה שהיה צריך לעשות זה להפסיק את מתן הפרופופול ולעזור למייקל לנשום. הוא מבהיר שזה נפוץ שפציינטים מפסיקים לנשום תחת השפעה של הרדמה ושיש לצפות לכך. הוא אומר שאם מוריי היה עוקב אחר מצבו של מייקל כראוי אז כל מה שהיה צריך לעשות הוא להזיז את תנוחת הראש שלו ולספק לו אוויר.

    14. חוסר מעקב רציף אחר הפציינט – הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי.
    מוריי עזב את מייקל וגם דיבר בטלפון. שייפר אומר שאין לעשות כמה דברים במקביל במיוחד כשלא משתמשים במוניטורים. הוא מסביר שמבלי השימוש במוניטורים או מד דופק עם אזעקה פציינט שעומד למות לא נראה שונה כל כך מפציינט שמצבו בסדר ושקשה לדעת רק מהסתכלות אם אדם ששוכב על המיטה נושם או לא. להסתכל על מייקל מדי פעם זה לא מספיק יש צורך במעקב רציף אחר מצב הפציינט תוך שימוש במוניטורים המתאימים. לדבריו המוות של מייקל היה תוצאה צפויה של הרשלנות של מוריי וחוסר השימוש במוניטורים. הוא אומר שלדעתו מוריי כן היה בחדר כשמייקל הפסיק לנשום אך שלא ראה זאת.

    15. חוסר תיעוד רפואי רציף (כלומר במהלך כל לילה)
    . זוהי הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי וגם הפרה חסרת מצפון. שייפר מסביר שתיעוד תוך כדי ההליך (תוך מתן ההרדמה במקרה זה) הוא חלק מהטיפול הרפואי. אם מוריי היה מתעד את מה שהוא עושה ועוקב אחרי זה הוא היה רואה שרמת החמצן בדם של מייקל יורדת ושיש שינוי בקצב הלב שלו.

    16.אי קריאה ל-911 בזמן – הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי. שייפר אומר שבסביבה הביתית לא ניתן היה להחיות את מייקל ללא סיוע. מוריי היה צריך להעריך את מצבו של מייקל (דבר שלוקח מספר שניות) – לבדוק דופק ואם מייקל מגיב- פשוט לנער אותו אם צריך ולראות אם הוא מתעורר. שייפר אומר שלקרוא ל-911 נמצא בעדיפות ראשונה בהתחשב בכך שאין אדם שיסייע ואין ציוד ראוי לטיפול במצב. הוא מבהיר שאם מוריי היה במצב שהוא יודע שהוא לא יכול להתקשר ל-911 אסור היה לו לתת פרופופול מלכתחילה.

    וולגרין נכנס עם שייפר לפרטים של הפעולות של מוריי. בהנחה שמוריי הבין שיש בעיה ב-12:00 בצהריים שייפר לא מבין למה הוא בכלל השאיר הודעה קולית למייקל אמיר וויליאמס ולמה לקח 20 דקות עד שהתקשרו ל-911. הוא מתאר את זה כבלתי מתקבל על הדעת ובלתי נסלח. רופא לא יעשה כזה דבר, אומר שייפר.

    הוא אומר שאם מוריי עזב ל-2 דקות בלבד והיה קורא לפרמדיקים איך שמצא את מייקל אז מייקל היה חי היום אך עם נזק מוחי ברמה כלשהי. אם למוריי היה את הציוד לטיפול בדרכי הנשימה והיה מוצא את מייקל לאחר 2 דקות אז מייקל היה חי היום ולא סובל מדבר.


    וולגרין שואל כמה זה יעיל לבצע החייאה על מיטה ובאמצעות יד אחת. שייפר אומר שביצוע החייאה על מיטה רק גורם לפציינט לשקוע לתוכה וזה לא יעיל. גם אם מוריי שם את ידו מתחת לגב של מייקל זה לא יעיל מכיוון שצריך את כל משקל הגוף של מבצע ההחייאה כדי שההחייאה תהיה יעילה. צריך להשתמש בשתי ידיים- יד אחת זה לא מספיק. שייפר אומר שמוריי היה צריך להתקשר ל-911 ואז להזיז את מייקל לרצפה.

    בנוסף הוא אומר שבהתבסס על הראיון של מוריי במשטרה הבעיה פה לא היתה שהלב של מייקל הפסיק לפעום אלא שמייקל הפסיק לנשום. מוריי אמר שלמייקל היה דופק כשהוא מצא אותו. אם היה דופק מה שהיה צריך זה לספק חמצן ולדאוג שחמצן מגיע לריאות. אין צורך לבצע לחיצות על החזה אם יש דופק.

    עוד הוא אמר שזה שמוריי ביצע הנשמה מפה לפה זו בעצם הודאה בכך שאין לו את הציוד הנדרש כדי לטפל במצב חירום. אדם מן היישוב יעשה הנשמה מפה לפה מכיוון שאין לו דרך אחרת לספק אוויר – לרופא צריך להיות ציוד מתאים. הוא אומר שמוריי היה צריך להשתמש במכשיר ההחייאה הידני (ambu bag) במקום לעשות הנשמה מפה לפה.

    בנוסף שייפר לא מבין מדוע מוריי הרים את הרגליים של מייקל. הוא אומר שזה בזבוז זמן. הוא מסביר שמרימים רגליים של פציינט במקרה שלא מגיע מספיק דם ללב, כמו למשל במקרה של ירי, אך זו לא היתה הבעייה פה. הבעיה היתה שהנשימה של מייקל פסקה. שייפר אומר שזה מראה שלמוריי לא היה מושג מה לעשות.

    וולגרין שואל את שייפר מה זה פלומנזיל. שייפר מסביר שזה סם שסותר את ההשפעות של לורזופם ומידזולם. שייפר אומר שמסקרן אותו לדעת מדוע מוריי נתן את זה למייקל מכיוון שזה לא מתאים עם ההצהרה שלו לפיה נתן רק 2 מנות של 2 מיליגרם כל פעם לפני מספר שעות. הוא מוסיף שהוא מאמין שמוריי ידע שהוא נתן הרבה יותר מזה.


    17.אי מסירת מידע מלא ומדויק לפרמדיקים ולרופאים ב-UCLA– הפרה בוטה של הסטנדרט של טיפול רפואי ובנוסף הפרה אתית וחסרת מצפון. מוריי לא סיפר לרופאים ולפרמדיקים שנתן למייקל פרופופול. שייפר אומר שזה בלתי נסלח מכיוון שחייו של אדם היו על כף המאזניים. בנוסף שייפר אומר שמוריי תיאר את מה שקרה בצורה שגויה – הוא אמר שראה את מייקל נכנס למצוקה (המונח באנגלית הוא witnessed arrest). שייפר אומר שהמונח הזה מתאר מצב של דום לב ולא של דום נשימתי ולרוב מדובר במצבים כגון התקף לב. מכיוון שמוריי תיאר את האירוע כך הטיפול שניתן למייקל על ידי הפרמדיקים והרופאים במיון לא היה הטיפול המתאים אלא הותאם למצב של דום לב. לרופאים היה רק כמה שניות לבחור את שיטת הטיפול ולא ניתן להם המידע הנכון. שייפר אומר שאי מסירת המידע המלא היא הפרה של האמון שנותן הפציינט ברופא שלו. וולגרין הופך נסער פה ואומר שרופא מחוייב למסור את האמת כולה ורק את האמת ולא למסור אותה הוא הפרה בוטה של הסטנדרטים של טיפול רפואי. יש לשים את הפציינט בעדיפות ראשונה ולא את הרופא, הוא אומר.

    וולגרין שואל את שייפר מה זה פוליפרמסי ושייפר מסביר שזה כאשר נותנים הרבה תרופות בזמן קצר ושזו הפרה חמורה של הסטנדרטים של טיפול רפואי. הוא אומר שמה שמוריי נתן למייקל לא היה הגיוני. הוא מסביר שמידזולם ולורוזפם הן תרופות מאוד דומות וההבדל היחידי ביניהן הוא כמה זמן כל אחת נשארת במערכת. הוא אומר שהוא לא מבין מדוע מוריי כל הזמן החליף בין לורזופם ומידזולם. הוא אומר שהטיפול שמוריי נתן למייקל מראה שהוא לא הבין כלל בתרופות שהוא נתן ולא הבין כיצד הן פועלות.

    וולגרין שואל אם 25 מיליגרם של פרופופול זה מינון בטוח. שייפר אומר שבסביבה הזאת (בית) אין דבר כזה מינון בטוח ושבנוסף לכך מייקל קיבל קודם לכן לורזופם ומידזולם, הוא קיבל תרופות מהסוג הזה במשך 80 לילות ויכול להיות שהפך למכור או נמצא בתהליכי גמילה מהם או מפרופופול. שייפר אומר שמעולם לא שמע על רופא שנתן פרופופול במשך 80 לילות ועוד בנוסף לכל שאר התרופות שמייקל קיבל. "אנחנו בנוור-נוורלנד פה. משהו שמעולם לא נעשה בהיסטוריה מלבד על מייקל ג'קסון".

    וולגרין שואל לגבי המחקר שנעשה בטיוואן לגבי השימוש בפרופופול לטיפול באינסומניה. שייפר אומר שיש מעל ל-13,000 מאמרים רפואיים על פרופופול, 2,500 מהם הם על פרופופול והרדמה ומתוך כל אלה רק אחד (המחקר מטיוואן) מתייחס לפרופופול ואינסומניה. זה המחקר שנעשה בטיוואן ב-2010. שייפר אומר שלא היה מפרסם את המחקר הזה במגזין שהוא העורך הראשי שלו מכיוון שהמחקר לא מציין כמה פרופופול ניתן לפציינטים. בנוסף הם טוענים בו שהוכח שפרופופול הוא טיפול יעיל באינסומניה אך המחקר נעשה על 64 בני אדם ולא ניתן לקבוע כזאת קביעה יוצאת דופן ומשמעותית בהתבסס על 64 בני אדם. שייפר אמר שהמגזין שפרסם זאת לא עוסק בהרדמה או בהפרעות שינה וברור שעורכיו לא הבינו לא בפרופופול ולא באינסומניה. בנוסף הוא אומר שהמחקר לא תקף במקרה זה מכיוון שלא מדובר על אותם תנאים. המחקר נעשה בבית חולים על ידי רופאים מרדימים, הפציינטים צמו במשך 8 שעות לפני שקיבלו פרופופול, עקבו אחר סימני החיים שלהם, נתנו להם פרופופול באמצעות משאבת עירוי, העירוי של פרופופול נמשך שעתיים למשך חמישה ימים (לא רצוף אלא פרשו זאת על שבועיים) ולא ניתנו תרופות נוספות. שייפר אומר שהפציינטים במחקר קיבלו טיפול רפואי שעמד בסטנדרטים של טיפל רפואי ראוי ושהמחקר דווקא מבליט את הסטיות של מוריי מהסטנדרט של טיפול רפואי.

    שייפר אומר שכל אחת מ-17 ההפרות שפירט כשלעצמה יכלה לגרום למוות של מייקל והיה צריך לצפות שמוות הוא דבר אפשרי כתוצאה ממנה. וולגרין שואל האם 17 ההפרות שתיאר תקפות מבחינתו גם אם מייקל לקח בעצמו לורזופם/פרופופול, האם גם במצב זה הוא רואה במוריי אחראי למוות של מייקל? שייפר אומר שכן.

    וולגרין שואל לגבי יחסי רופא-חולה. שייפר אומר שאלו יחסים מקודשים שניתן למצוא איזכורים אליהם מלפני מאות שנים. לרופאים יש את הכוח לתת תרופות, לנתח, לדעת מידע אנטימי על הגוף של פציינט, לעשות הליכים שיכולים לגרום למוות – כל זאת מכיוון שאלו יחסים מקודשים", אומר שייפר. ד"ר שייפר הקריא את שבועת הרופא: "בכל בית אליו אבוא אבוא רק לטובת הפציינט". "מוריי לא שם את מייקל בעדיפות ראשונה", אומר שייפר. "כשכמוריי נתן למייקל פרופופול הוא שם את מוריי בעדיפות ראשונה, כשהוא הופיע בביתו של מייקל כל לילה עם פרופופול ותמיסת מלח הוא שם את מוריי בעדיפות ראשונה, כשהוא לא מסר את כל המידע לפרמדיקים ולרופאים הוא שם את מוריי בעדיפות ראשונה. הוא הפר את הסטנדרטים של טיפול רפואי כל לילה".

    Last edited by abigaillovesmj; 30-10-2011 at 07:47 PM.

  4. #49
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    היום ה-14 למשפט 20.10.2011

    המשך עדותו של ד"ר סטיבן שייפר




    חקירה בידי התביעה

    וולגרין מתחיל בשאילת שאלות לגבי פרופופול. הוא שואל את שייפר אם כתב דוח על מה שלדעתו קרה במקרה הזה - במרץ 2011. שייפר אומר שכן ועל מנת לכתוב את הדוח הוא קיבל את תוצאות בדיקות הטוקסיקולוגיה שנערכו למייקל. בנוסף הוא קרא דוח שהכין ד"ר ווייט (יהיה מומחה הפרופופול של ההגנה) שבו ווייט טען שאפשרי שמייקל בלע פרופופול ושזה מה שגרם למותו. שייפר אומר שכשקרא את הדוח של ווייט התאכזב מכיוון שפרופופול שנבלע לא יכול להגיע מעבר לכבד. הוא אומר שהכבד מנטרל לחלוטין את כל הפרופופול אם בולעים אותו.

    כשנותנים תרופה באמצעות עירוי היא נכנסת ישירות למחזור הדם. כשנותנים אותה לבליעה אז היא נכנסת קודם כל לקיבה ומשם לכבד ואז אולי עוברת לדם. שייפר מסביר שפרופופול שנלקח בבליעה לא יעבור את הכבד.

    שייפר הכין מצגת בשביל להסביר כיצד זה לא אפשרי שפרופופול שנבלע יגרום למוות:

    שקופית ראשונה – כותרת

    שקופית שנייה – מראה את מערכת העיכול האנושית. ד"ר שייפר מזהה את האיבירם הושנים ומסביר מה יקרה לפרופופול שנלקח בבליעה. הוא יגיע לקיבה ומשם יעבור לדם שמגיע לכבד ורק לאחר מכן הדם משתחרר לשאר הגוף.

    שקופית שלישית- תמונת תקריב של מערכת העיכול. רואים בה את כל כלי הדם שיוצאים ממערכת העיכול וניתן לראות שהם מובילים לכבד. שייפר מסביר ש-99% מהפרופופול ייעלם לאחר שיגיע לכבד (כתוצאה מפעולת הכבד) ולכן אין שום סיבה לצפות שישפיע על אדם. הוא כתב בדוח שלו שאין סיכוי כלל שמייקל מת בגלל שבלע פרופופול. בנוסף הוא אומר שזה משהו שמלמדים סטודנטים לרפואה בשנה הראשונה שלהם.



    שקופית רביעית – מחקר שנערך ב-1985 על ידי ד"ר גלן (הרופא שפיתח את הפרופופול). במחקר נתנו פרופופול לעכברים וראו בו שפרופופול משפיע כשנותנים אותו באמצעות עירוי אך לא משפיע כלל כשבולעים אותו. המחקר הראה שגם כשנתנו לעכברים לבלוע מינון גבוה פי 20 ממנת הפרופופול שהם קיבלו בעירוי הם לא נכנסו להרדמה כללית. הם כן הפכו לישנוניים.

    שקופית חמישית – עוד ניסוי על בליעת פרופופול שנעשה על חזירים ב-1991. הממצאים שלו מראים שפחות מ-1% מהכמות שנבלעה נשאר בגוף לאחר פעולת הכבד.

    שקופית שישית – מחקר נוסף על בליעת פרופופול שנעשה על חולדות ב-1996. הוא מראה ש-10% ממינון הפרופופול שנבלע נותר בגוף לאחר פעולות הכבד. שייפר מסביר שהמספר שונה ממה שהוצג עד כה מכיוון שחולדות הן מין אחר. בכל מקרה 90% מהפרופופול מתנקה על ידי הכבד.

    שקופית שביעית – מחקר נוסף על בליעת פרופופול שנעשה על חולדות ב-23 ליוני 2009. הוא מראה שכ-23% ממנת הפרופופול שנבלעה נותרה בגוף לאחר פעולת הכבד.

    שקופית שמינית – מחקר נוסף על בליעת פרופופול שנערך ב-17 בנובמבר 2009 על כלבים וקופים. כ-25% של פרופופול נותר בגוף לאחר בליעתו.

    וולגרין מבהיר שכל המידע הזה היה זמין גם לד"ר ווייט כאשר כתב את הדוח שלו.

    רצף שקופיות – ד"ר שייפר ערך מחקר על השפעת פרופופול שנלקח בבליעה על בני אדם. זאת מכיוון שלא היה מחקר שכזה קודם לכן. המחקר נערך בצי'לה בקרב שישה סטודנטים שהתנדבו לכך. שלושה מהם שתו 200 מיליגרם של פרופופול והשלושה האחרים שתו 400 מיליגרם. בכל הזמן הזה הרופאים עקבו אחר הדופק של הסטודנטים, לחץ הדם שלהם ורמת ההרדמה. בנוסף כל הזמן לקחו מהם בדיקות דם לבדיקה של רמת פרופופול בדם. אף אחד מהסטודנטים לא נכנס להרדמה לאחר שבלע פרופופול. רמות החמצן בגוף שלהם לא ירדו וכן גם לחץ הדם נותר תקין ולא ירד. המחקר הזה הוצג בשבוע שעבר בשיקגו בכנס בו ד"ר שייפר קיבל פרס על מפעל חיים.



    שקופית אחרונה – מסקנת המחקר שנעשה בבני אדם. אין השפעה לבליעת פרופופול על בני אדם.

    שייפר מסביר שערך את המחקר בגלל המשפט של ד"ר מוריי ומכיוון שהמנהל לתרופות ומזון רצה להפוך את פרופופול לחומר שיש לפקח עליו. שייפר חושב שהמנהל מבקש לפקח על פרופופול מכיוון שהם מאמינים שמייקל שתה את זה ומת. הוא רצה להוכיח להם שלא ניתן להשתמש לרעה בתרופה הזאת על ידי שתייתה.

    שייפר מעיד שכבר בשיחת הטלפון הראשונה עם וולגרין הוא אמר לו שזה בלתי אפשרי שלפרופופול שנלקח בבליעה תהיה השפעה על אדם ושזה יגרום למותו. לאחר מכן הוא תימך את זה במחקרים שהוצגו ובמחקר נוסף שערך בעצמו שמוכיח שיש אפס אפשרות שאדם שבולע פרופופול יושפע ממנו.

    עוברים לדבר על לורזופם וולגרין מעלה מראה נוספת. זה מחקר ששייפר ערך באוניברסיטת סטנפורד על לורזופם ומידזולם. תודות למחקר זה נאסף מידע רב על הריכוזים בדם שנוצרים כתוצאה ממתן התרופות הללו.

    שייפר עבר על תוצאות בדיקות הטוקסיקולוגיה שערכו למייקל והשווה אותן למה שמוריי אמר לגבי לורזופם – שנתן לו שתי מנות לורזופם שבכל אחת היה 2 מיליגרם (כלומר מוריי מודה שנתן סך הכל 4 מיליגרם של לורזופם). שייפר ערך חישובים מתמטיים כדי לראות אם התיאור של מוריי הגיוני בהתחשב בכמויות הלורזופם שנמצאו בדם של מייקל (0.169 מיקרוגרם בדם שנלקח מהירך. דם הירך נותן תמונה הכי אמינה של המצב). מהבדיקה שערך שייפר עולה שמה שמוריי אמר (נתן סך הכל 4 מיליגרם ) לא עולה בקנה אחד עם מה שנמצא בגופו של מייקל בנתיחה. מהבדיקה ששייפר ערך עולה שמייקל קיבל הרבה יותר מ-4 מיליגרם.

    שייפר מסביר שאם מוריי נתן למייקל 2 מיליגרם של לורזופם באמצעות עירוי ב-2:00 בבוקר הרמות בדם של מייקל עלו ל-0.05 מיקרוגרם אך שלאחר שעה לאחר מכן היה נותר בדם רק שליש מכך. אם הוא קיבל עוד 2 מיליגרם של לורזופם בעירוי ב-5:00 בבוקר מה שהיה בדם שלו היה עולה מעבר ל-0.05 מיקרוגרם (כי נותר עוד לורזופם מקודם) אך ששעה לאחר מכן שוב המינון יורד ונותר רק 3/4 מכל הכמות. אם זה כל מה שהיה ניתן למייקל חוקר מקרי המוות היה צריך למצוא בדם שלו כמות של 0.025 מיקרוגרם לורזוופם כלומר זה לא מתקרב כלל למה שנמצא בדם של מייקל שזה 0.169 מיקרוגרם.

    עכשיו ד"ר שייפר מראה מה היה צריך לקרות בשביל שהריכוז בדם של מייקל בנתיחה יהיה 0.169 מיקרוגרם. לפי החישוב שלו צריך שד"ר מוריי ייתן 10 מנות של לורזופם בין חצות וחמש בבוקר (כל חצי שעה) שבכל אחת היה 4 מיליגרם (כלומר שמייקל קיבל במהלך השעות הללו 40 מיליגרם לורזופם). רק כך המספרים מגיעים ל-0.169 בצהריים (הזמן בו מייקל מת סביבות 12:00). המספר הזה גם עקבי עם בקבוקון שנמצא בבית של מייקל – נמצא בקבוקון ריק של לורזופם של 10 מיליליטר (מכיל 40 מיליגרם).




    עכשיו מדברים על הלורזופם שנמצא בקיבה של מייקל. ד"ר שייפר מסביר שכאשר הכבד מעבד את הלורזופם הוא מחבר למולקולה של לורזופם מולקולת סוכר – כדי שהכליות יוכלו לעכל אותו. זה הופך את הלורזופם למשהו שנקרא לורזופם גלוקורוניד. בתהליך זה הסם הופך ללא פעיל. כלומר ללורזופם גלוקורוניד אין שום השפעה. ללורזופם עצמו יש – אך לא לחומר שנוצר במהלך חילוף החומרים של הגוף. חוקר מקרי המוות חיפש את הריכוז של הלורזופם עצמו בגוף של מייקל.

    לעומת זאת בבדיקה שערכה ההגנה לא הפרידו בין תוצאות של לורזופם לבין לורזופם גלוקורוניד ולכן התוצאה שקיבלו על הריכוז שנמצא בקיבה של מייקל היא בעצם מספר מנופח. הבדיקה שערכו מצאה 0.634 מיקרוגרם אך אי אפשר לדעת כמה מזה הוא לורזופם (החומר הפעיל) וכמה מזה הוא לורוזפם גלוקורוניד (שאין לו שום השפעה).


    בכל מקרה לורזופם כן הגיע לקיבה וולגרין שואל את שייפר איך יכול להיות שעירוי של לורזופם ימצא את דרכו לקיבה. שייפר מסביר שלאחר שאדם מקבל לורזופם בעירוי הסם ישר נכנס לדם. לאחר מכן הוא עובר לכבד והכבד ממיר אותו בתהליך של חילוף החומרים בו הוא הופך ללורזופם גלוקורוניד. 25% מהמינון שניתן ועכשיו הפך ללורזופם גלוקורוניד נכנס לכיס המרה ומשם למעי. בחיבור בין הקיבה למעי הדק חלק מהחומר גולש לקיבה. שייפר מסביר שבקיבה של מייקל נמצא ריכוז של לורוזפם ששווה ערך ל-1/43 מכדור אחד של לורזופם ושרוב מה שנמצא בקיבה של מייקל הוא לא התרופה עצמה אלא לורזופם גלוקורוניד. לדבריו הכמות האמתית של לורזופם בקיבה של מייקל נמוכה הרבה יותר מכך. בכל מקרה שייפר אומר שזה צפוי למצוא לורזופם בקיבה אם הוא ניתן באמצעות עירוי.

    הוא מסביר שהחישובים שלו מראים שלא ייתכן שמייקל בלע לורזופם לפחות 4 שעות לפני מותו (בין השעות 8:00 בבוקר ל-12:00 בצהריים). מסיבה זו התיאוריה שהציגה ההגנה, לפיה מייקל בלע לורזופם בסביבות 10:00 אינה אפשרית.


    עוברים לדבר על פרופופול. שייפר חישב את המינון שניתן למייקל מהמינון שנמצא בגופו ופסל כל מיני תיאוריות אחרות על מינונים ואיך הם ניתנו. שייפר מסביר שפרופופול פועל על המוח ולכן הריכוז של פרופופול במוח הוא מה שחשוב – המוח הוא זה שגורם אלדם להירדם או להפסיק לנשום.

    מדברים על מחקר שערך ד"ר ווייט בו נבדק ריכוז הפרופופול שבו אדם מפסיק לנשום. במחקר עלה שבריכוז של 2.3 מיקרוגרם חצי מהפציינטים מפסיקים לנשום – הטווח הוא בין 1.3 מיקרוגרם ל-3.3. מיקרוגרם. בריכוז של 1.3 מיקרוגרם 5% מהפציינטים יפסיקו לנשום ובריכוז של 3.3 מיקרוגרם 95% מהפציינטים יפסיקו לנשום.

    מחקר נוסף שנעשה על חזירים בדק את העיכוב בין הפסקת הנשימה לבין הפסקת פעילות מחזור הדם (הלב מפסיק לפעום). תוצאות המחקר מעלות שיש השהייה של 9 דקות מהרגע בו מפסיקים לנשום עד שהגוף נכנס לדום לב.

    ד"ר שייפר ערך כל מיני סימולציות בשביל המשפט. הוא מניח שהזמן בין הפסקת הנשימה לדום הלב היה 10 דקות (כי לבן אדם יש יותר חמצן מאשר לחזיר וגם מכיוון שלמייקל היה אקסטרא חמצן תודות למכל החמצן שסיפק לו עוד). ריכוז הפרופופול שנמצא בדם שנלקח מהירך של מייקל בנתיחה היה 2.6 מיקרוגרם – זה הריכוז שהיה בגוף כשהלב הפסיק לפעום (הכל קופא כשזה קורה). שייפר מציג מספר תרחישים בשביל לנסות להגיע למספר הזה. הוא מסביר שריכוז הפרופופול בדם עולה במהירות אך גם נופל במהירות מכיוון שהכבד מעבד אותו מהר.

    תרחיש 1: מוריי נתן למייקל רק 25 מיליגרם של פרופופול באמצעות זריקה (כלומר בבת אחת. זה התרחיש שמוריי טוען שהיה)

    ריכוז הפרופופול בדם של מייקל לא היה מגיע לריכוז בו חצי מהפציינטים מפסיקים לנשום אך היה מגיע למצב בו 5% מהם מפסיקים לנשום. הוא היה מפסיק לנשום בין דקה לשתי דקות וחצי לאחר ההזרקה. לאחר שלוש דקות הוא צפוי לחזור לנשום. שייפר מסביר שגם במנה הקטנה הזאת של פרופופול שיש סיכוי של הפסקת נשימה לזמן קצר. מכיוון שלמייקל ניתנו תרופות נוספות שגם פועלות לדכוי מערכת הנשימה הוא היה בסיכון מוגבר לכך.

    שייפר לא חושב שזה מה שקרה. הוא מסביר שאומנם מייקל לא היה נושם למשך שתי דקות אך הלב ממשיך לפעום כ-10 דקות לאחר הפסקת הנשימה ולכן בזמן זה פרופופול עובר הליך של עיבוד בגוף. מסיבה זו הריכוז שהיו אמורים למצוא בדם שנלקח מהירך של מייקל בנתיחה צריך היה להיות נמוך הרבה יותר ממה שיוצא בתרחיש זה. שייפר פוסל את התרחיש הזה ואומר שזה לא מה שקרה ושמייקל קיבל הרבה יותר מ-25 מיליגרם.



    תרחיש 2: מוריי נותן למייקל 50 מיליגרם של פרופופול בזריקה


    מייקל ככל הנראה היה מפסיק לנשום לאחר כ-2 דקות מהרגע שקיבל את מנת הפרופופול למשך של כ-4 דקות. שייפר אומר פה שלא לנשום למשך הזמן הזה לא היה גורם לנזק מוחי (גם מכיוון שלמייקל היה עוד חמצן בריאות תודות למכל החמצן). הלב ממשיך לפעום 10 דקות לאחר הפסקת הנשימה ובזמן הזה פרופופול ממשיך להיות מעובד על ידי הגוף. גם 50 מיליגרם של פרופופול לא מגיע לריכוז שנמצא בסופו של דבר בנתיחה- היה יוצא שבריר ממה שנמדד בנתיחה. שייפר פוסל את התרחיש הזה.

    תרחיש 3: מתן 100 מיליגרם של פרופופול בזריקה (מזרק מלא)

    הפציינט מפסיק לנשום תוך דקה והלב מפסיק לפעום לאחר 10 דקות. גם פה הרמות שהיו אומרים למצוא בדם הירך של מייקל נמוכות ממה שנמצא בנתיחה. הן היו מגיעות ל-0.5 מיקרוגרם בעוד שאצל מייקל נמצא 2.6 מיקרוגרם. המשמעות היא שזה לא מה שקרה ושייפר פוסל את התרחיש הזה.


    עוברים לדבר על תרחישים בהם מייקל הזריק לעצמו

    תרחיש 4: מייקל הזריק לעצמו 6 פעמים ובכל פעם 50 מיליגרם – זה היה לוקח כ-90 דקות לביצוע

    שייפר מסביר שהזרקה עצמית מצריכה שמייקל יתעורר ויצליח לשאוב את הפרופופול מהבקבוקון ויצליח להחדיר אותו לפתח העירוי שלו (שנמצא מתחת לברך). שייפר מסביר שדבר זה לוקח זמן וגם נדרשת קואורדינציה (מייקל היה אמור להיות מסומם). בנוסף על בסיס הראיון של מוריי במשטרה למייקל לא היו ורידים שניתן להזריק אליהם (לשים שם חיבור לעירוי) במקומות נוחים (ידיים) ולכן לא הגיוני שהזריק לעצמו. זאת גם מכיוון שלהזריק פרופופול מבלי לערבב אותו עם לידוקאין זה כואב.

    בכל מקרה אם מניחים שכל זה אפשרי אז 50 מיליגרם היו מרדימים את מייקל לכ-10 דקות כל פעם וכל פעם לאחר הזרקה היה לוקח לו יותר זמן עד שהיה מצליח להתאושש כדי להזריק שוב. גם בתרחיש זה לא נשאר הרבה פרופופול בסופו של דבר בדם וזה לא מגיע לריכוז שנמצא במייקל בנתיחה.

    תרחיש 5: 6 זריקות עצמיות של 100 מיליגרם כל אחת (זה היה לוקח 3 שעות)

    שייפר מסביר ש-100 מיליליטר מכניס למצב של הרדמה שתגרום לפציינט להפסיק לנשום. הלב היה ממשיך לפעום למשך 10 דקות לאחר הפסקת הנשימה ובזמן הזה פרופופול ממשיך לעבור עיבוד בגוף. גם בתרחיש זה לא מגיעים לרמה שמתקרבת כלל לרמה שנמדדה בגופו של מייקל. שייפר אומר שמייקל ככל הנראה היה מת לאחר ההזרקה הראשונה או השנייה ושהריכוז של פרופופול בדם שחוקר מקרי המוות היה מוצא היה נמוך בהרבה ממה שנמצא בנתיחה.


    חוזרים לתרחישים בהם מוריי הזריק למייקל

    תרחיש 6: 6 זריקות שבכל אחת יש 50 מיליגרם

    שייפר אומר שהתרחיש הזה לא הגיוני כלל. מייקל לא מתעורר אך מוריי ממשיך להזריק לו. בתרחיש הזה כן מגיעים לריכוז שנמצא בגוף של מייקל בנתיחה. שייפר אומר שהתרחיש הזה לא הגיוני מכיוון שמגיעים לריכוז שנמצא בדם של מייקל רק אם מניחים שמוריי המשיך להזריק לו גם לאחר שהפסיק לנשום וגם לאחר שליבו הפסיק לפעום. שייפר פוסל את האפשרות הזו.



    תרחיש 7: מתן עירוי של 100 מיליליטר ששווה ערך ל-1,000 מיליגרם (כלומר גרם אחד – בקבוקון מלא של פרופופול מאלו שמוריי הזמין)



    בתרחיש הזה מוריי מתחיל עירוי של פרופופול ב-9:00 בבוקר. הוא נותן זריקה ראשונית ואז ממשיך בטפטוף הסם באיטיות (מה שמשאבת העירוי היתה אמור לעשות – אך פה הוא עושה זאת באמצעים לא מדויקים). שייפר מסביר שכשנותנים זאת כך אין הרבה הבדל בין הריכוז של פרופופול בדם לבין הריכוז שלו במוח. קודם כל הריכוז של פרופופול עולה במהירות ואז הכבד מתחיל לעבד אותו והריכוז מתחיל לרדת. כשהפציינט מגיע לסף שבו מפסיקים לנשום הנשימה שלו מתחילה להאט ורמת דו תחמוצת הפחמן בדם מתחילה לעלות. שייפר אומר שאם למוריי היה מכשיר שמודד זאת (מד קפנוגרפיה) הוא היה רואה זאת.


    בסביבות 10:00 מייקל ממשיך לנשום אך ללא המוניטור שמודד את דו תחמוצת הפחמן מוריי לא יכול לדעת שיש בעיה. בסביבות 11:30-11:45 הפציינט מפסיק לנשום מכיוון שלא נותר חמצן בריאות. מייקל מת בסביבות הצהריים (12:00) בזמן שהעירוי המשיך לעבוד. שייפר אומר שזה התרחיש היחידי שמסביר את ריכוז הפרופופול שנמצא בדם של מייקל ומתאים גם לדרך שבה מוריי תיאר כיצד הוא נתן פרופופול. מכיוון שהלב לא פועם הגוף לא מעבד את הפרופופול שממשיך להיכנס (כי העירוי עדיין עובד). הוא אומר שהתרחיש הזה מתאים לכל המידע שיש לנו במקרה הזה ולדעתו של ד"ר שייפר זה מה שקרה.

    שייפר אומר שמוריי היה יכול לראות שיש בעיה אם היה לו מכשיר שמודד קפנוגרפיה (את דו תחמוצת הפחמן) וכן אם היה לו מד דופק מתאים (אחד עם אזעקה). בנוסף שייפר אומר שאם מוריי היה עם מייקל הוא היה רואה שהוא נושם מאוד לאט ושהלשון שלו נפלה אחורה והיה יכול לכבות את עירוי הפרופופול ולהזיז את תנוחת ראשו של מייקל ובכך הוא היה חוזר לנשום ולא נפגע כלל. שייפר אומר שייתכן שמוריי חשב שהכל בסדר (כי עד שלב מסויים מייקל עדיין נושם אך לאט) ויצא מהחדר. שייפר אומר שהתרחיש הזה מתאים גם לעובדה שמוריי רכש 130 בקבוקונים של 100 מיליליטר פרופופול – כלומר בקבוקון כל לילה.




    וולגרין ושייפר הביאו ערכת עירוי ומדגימים כיצד מכינים אותה. שייפר הביא ציוד דומה או זהה למה שמוריי השתמש בו באותו הלילה בו מייקל מת. שייפר תולה את שקית תמיסת המלח על עמוד העירוי. הוא מחבר את הצינורות של העירוי לשקית העירוי. בתוך הצינורות יש גם מקום אליו אפשר להזריק כשצריך לתת תרופה מסוימת.

    שייפר מראה את החלק של העירוי שמתחבר לגוף ומחבר אותו לצינור שמחובר לשקית תמיסת המלח. הנוזל מתמיסת המלח נוזל במהירות. כדי לתת פרופופול בעירוי יש צורך להשתמש בצינורות אחרים ושייפר מביא את אותו הסוג שדומה למה שמוריי השתמש בו. הצינורות האלה נועדו לשימוש יחד עם משאבת עירוי אך מוריי לא השתמש באחת.

    משתמשים בקטע בציוד העירוי שנקרא Spike ותוקעים אותו בבקבוק הפרופופול על מנת להוציא החוצה חומר. זה משאיר את הסימן בבקבוק שנמצא גם על בקבוק ה-100 מיליליטר הריק שנמצא בחדר של מייקל. שייפר עושה זאת ותולה את הבקבוק על עמוד העירוי באמצעות ידית פלסטיק שיש על הבקבוק.



    וולגרין מראה למושבעים שגם לבקבוק הפרופופול הריק שנמצא בבית של מייקל יש אותה ידית שנועדה לתלייה על עמוד עירוי. ההגנה מתנגדת. לאחר שהצדדים חוזרים מדיון עם השופט מוסכם שוולגרין הרים את הידית אך כשהבקבוק נמצא בבית הידית לא היתה מורמת ולא נעשה בה שימוש (לפי מצבה).

    מוריי בהצהרה שלו למשטרה אמר שהפסיק את זרימת תמיסת המלח לפני שהתחיל לתת פרופופול. שייפר מראה את הגלגלת שיש על הצינור של העירוי אשר שולטת על זרימת החומר (מאפשרת לעצור ולהחזיר את הזרימה). שייפר מדגים מתן 25 מיליגרם של פרופופול בזריקת מזרק לעירוי (כפי שמוריי אומר שעשה). הוא מראה שהפרופופול נותר תקוע בצינור ולא יוצא ממנו מכיוון שאין את נוזל תמיסת המלח שידחוף אותו למטה. מהסיבה הזאת התיאור של מוריי לא הגיוני ולא אפשרי אם באמת הוא הפסיק את זרימת תמיסת המלח.

    שייפר מראה איך מחברים את הצינור של הפרופופול לצינור שמעביר את תמיסת המלח (בעצם מתאר את איך שהציוד שהשתמשו על מייקל היה נראה). הוא מבהיר שזה מאוד לא בטוח להתקין את הכל ככה מכיוון שהקצב של זרימת כל אחד מהחומרים (תמיסת מלח ופרופופול) תלוי במצב זה רק בכוח הכבידה. אם מרימים את שקית תמיסת המלח הקצב שבו תמיסת המלח זורמת הופך למהיר יותר ואם מורידים אותה קצת אז הקצב שלה מאט והקצב של זרימת הפרופופול הופך מהיר יותר. שייפר מבהיר שמסיבה זו כל השימוש הזה וההסתמכות רק על כוח הכבידה מאוד מסוכן. הדרך היחידה לשלוט על המהירות היא באמצעות הגלגלות שיש על כל צינור.

    וולגרין שואל לגבי שקית העירוי שהיה בה חתך ובתוכה נמצא בקבוק פרופופול. שייפר אומר שייתכן שמוריי לא היה מודע לקיומה של ידית הפלסטיק על בקבוק הפרופופול או שלא רצה להשתמש בה. הוא מכניס בקבוק פרופופול לתוך שקית עירוי כדי לראות שזה אפשרי. זה לא יוצר הבדל במתן הפרופופול.



    הוא אומר שהחיבור של חוטי העירוי כפי שהם הראו וכפי שמוריי תיאר מסביר מדוע הצינור הארוך יותר של ציוד העירוי לא הכיל פרופופול בעוד הצינור הקצר יותר כן הכיל. היה עוד צינור ארוך של עירוי שהיה מחובר לבקבוק הפרופופול. שייפר מפרק את ציוד העירוי של מתן הפרופופול ומראה שהצינור הארוך נכנס לתוך יד. וולגרין שואל אם זה היה נכנס לכיס ושייפר אומר שכן.

    וולגרין מסכם את העדות של שייפר. הוא מצא 17 הפרות בוטות של הסטנדרט של טיפול רפואי – 4 מהן הן גם הפרות אתיות. הוא הציג וידיאו שמראה כיצד נותנים פרופופול בצורה בטוחה. הוא הסביר שדבר לא היה קורה מבליעה של פרופופול והוכיח שמייקל קיבל יותר מ-4 מיליגרם של לורזופם. בנוסף הוא הוכיח שלא אפשרי שמייקל בלע לורזופם ב-10:00 בבוקר. הוא הציג כל מיני תרחישים למתן פרופופול והיחידי שמתאים לריכוז של פרופופול שהיה בדם של מייקל כשהוא מת הוא באמצעות עירוי. הוא הדגים כיצד מתקינים ומכינים את העירוי והראה שניתן להכניס את צינור העירוי לכיס.

    וולגרין שואל אם מוריי אחראי ישירות למוות של מייקל במקרה שמייקל הזריק לעצמו או בלע פרופופול/לורזופם. שייפר אומר שכן מכיוון שמוריי הביא את הפרופופול, השאיר את הפציינט עם גישה לזה וכן החל את העירוי. שייפר אומר שמוריי אחראי לכל טיפה של לורזופם ופרופופול.


  5. #50
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    יום 15 במשפט 21.10.2011

    יום שישי היה יום ממש קצר במשפט. כל היום הוקדש (שוב) לחקירה של ד"ר סטיבן שייפר. ההגנה כבר התחילה לחקור אותו.

    לפני שהתחדשה חקירתו הם הכניסו לראיות הגדרה של "ידית בקבוק הפרופופול"- מה שבאמצעותו אמורים לתלות את הבקבוק על עמוד עירוי.

    עדותו של סטיבן שייפר

    חקירה בידי התביעה

    וולגרין שואל את שייפר אם קרא את בדיקות הטוקסיקולוגיה שערך משרד חוקר מקרי המוות. שייפר אומר שקרא אותם ושמה שמופיע בהם מתייחס לסמים עצמם – ללא החומר שנוצר כשהם מעובדים על ידי הגוף. הוא ביצע הערכה של הפרוצדורות שחוקר מקרי המוות השתמש בהם.

    הוא מזכיר שנתן את התרחישים שייצר (מה שהעיד לגביו יום קודם לכן – תרחישים אפשריים ולא אפשריים לגבי מתן פרופופול) להגנה והציע לעזור להם להבין אותם במידה ויצטרכו.

    וולגרין שואל את שייפר אם זה שאדם נמצא מת עם עיניו פתוחות אומר משהו על המהירות בה מת. שייפר אומר שזה לא אומר דבר ולא מצביע על מוות מהיר או איטי.

    שייפר אומר שייתכן שמייקל התעורר ושחרר את צינור העירוי שזרם בו פרופופול (הסבר: בעדות הקודמת שייפר אמר שלא ייתכן שרמות הפרופופול שנמצאו בגוף של מייקל הן כה גבוהות רק מקבלת זריקה ושהמשמעות היא שמייקל קיבל פרופופל בעירוי איטי- טפטף לתוך הגוף. שייפר גם הראה שמכיוון שמוריי לא השתמש במשאבת עירוי שדרכה אפשר לשלוט על המינון וקצב הזרימה של החומר לגוף – הדבר היחידי שאפשר שליטה היה גלגלת על צינור העירוי עצמו. פה הוא בעצם אומר שאכן אפשרי שמייקל התעורר וסובב את הגלגלת עד הסוף). המשמעות של כך, אומר שייפר, היא שמוריי עזב את מייקל. הוא כתב את זה גם בדוח שהגיש – את התרחיש הזה.

    וולגרין שואל אם נניח שזה מה שקרה, האם זה משנה את מה שהוא חושב לגבי האחריות של מוריי למוות. שייפר אומר שלא. שאפילו אם מייקל התעורר וסובב את הגלגלת עד הסוף זו עדיין האחריות של מוריי מכיוון שזה אומר שלא היה זמין ואפשר לזה לקרות. הוא עדיין מחשיב זאת נטישה של הפציינט.

    חקירה בידי ההגנה

    צ'רנוף עובר עם ד"ר שייפר על העיסוק שלו והמודלים המתמטיים שהוא בונה. שייפר יכול לקבוע באמצעות המודלים האלה ריכוז בגוף ממינון של תרופה. שייפר אומר שלרוב הוא ידוע את המינון שניתן.שייפר אומר שמכיוון שאנשים הם שונים המודלים שהוא בונה נועדו לתת טווחים אפשריים של תגובה. החציון מייצג את התגובה של מחצית מהאנשים לתרופה מסוימת. במקרה הזה לשייפר היה רק את הריכוז שנמצא בגוף והוא היה צריך לחשב ממנו את הכמות שניתנה.

    צ'רנוף מזכיר את העובדה שנמצא רק צינור עירוי אחד בחדר של מייקל. הוא שואל את שייפר אם התיאור שסיפק הוא הצהרה נועזת ושייפר עונה שהוא מאמין שמה שאמר הוא הצהרה כנה – הכוונה היא לתרחישים.

    צ'רנוף שואל את שייפר מדוע הביא את צינור העירוי המסוים שהביא להדגמה בבית המשפט ולא את זה מאותו הסוג שבו מוריי השתמש (מדובר פה על צינור העירוי דרכו זרמה תמיסת המלח). שייפר מספר שניסה להשיג את אותו צינור בדיוק מהחברה ממנה מוריי היה נוהג להזמין אך שהמשלוח היה לוקח בין 2-3 שבועות ולכן לא היה מגיע בזמן לעדות שלו. מהסיבה הזאת הוא הביא צינור עירוי אחר. צ'רנוף מראה לשייפר צינור עירוי מאותו הסוג בו מוריי השתמש.

    צ'רנוף שואל את שייפר מדוע הביא צינור עירוי שמאפשר החדרת אוויר להדגמה של מתן הפרופופול. שייפר מסביר שאפשר לתת עירוי של פרופופול רק באמצעות צינור שכזה. צ'רנוף שואל אותו מדוע הניח שמוריי השתמש בצינור הזה ושייפר אומר שפירוט ההזמנות של מוריי מראה שהוא הזמין את הצינור הזה ולכן שייפר מסיק שהתכוון להשתמש בו.

    צ'רנוף שואל את שייפר איך הוא יכול לדעת שמוריי השתמש בצינור העירוי הזה (זה שמאפשר החדרת אוויר) אצל מייקל. שייפר אומר שכדי לתת עירוי של פרופופול צריך להשתמש בצינור עירוי שמאפשר החדרת אוויר. בנוסף בבקבוק הפרופופול שנמצא בזירה היה סימן שמראה שנפתח בידי ציוד עירוי (spike) ולא חור של מחט מה שהיה מראה שנפתח באמצעות מזרק. אם היה חור של מחט אז היה אפשר להשתמש בצינור עירוי אחר אך מכיוון שבבקבוק נמצא רק הסימן שמראה שנפתח על ידי ציוד העירוי המשמעות היא שמוריי נתן עירוי ולכן היה צריך להשתמש בצינור העירוי שמאפשר החדרת אוויר. בנוסף שייפר הסתכל על ההזמנות שביצע מוריי של ציוד רפואי וזה היה הסוג היחידי של צינור עירוי המאפשר החדרת אוויר שמוריי קנה וגם רואים שהוא ביקש לשלוח את זה לקליפורניה.

    צ'רנוף מעלה את האפשרות שלא היה בכלל צינור עירוי לפרופופול (כלומר שמוריי לא נתן את הפרופופול בעירוי כפי שטוענת התביעה אלא רק בזריקה כפי שטוענת ההגנה). שייפר שואל – אז איך הוא הוציא את הפרופופול מהבקבוק (הרי על הבקבוק יש רק סימן שנפתח באמצעות ציוד עירוי). צ'רנוף מזכיר שהמשטרה לא מצאה שום צינור עירוי שמאפשר החדרת אוויר בחיפוש שערכה בחדר של מייקל. שייפר אומר שזה משהו שקל להחביא ושיהיה קל עבור אדם לקחת את זה איתו. צ'רנוף אומר – אם כך אז מדוע שמוריי לא יקח גם את בקבוק הפרופופול והמזרקים? שייפר אומר שאולי אדם יעדיף לא לקחת אותם מכיוון שמזרקים יכולים לדקור (אם מניחים שהוא הכניס את זה לכיס) ושהבקבוקים גדולים ולא יהיה נוח להסתובב איתם בכיס.

    צ'רנוף מנסה להבהיר שכל מה ששייפר אומר זה רק דעתו. הם מתחילים להתווכח על מה זו דעה. שייפר אומר שמה שהוא אמר מבוסס על ידע רפואי – חלק מזה הם עובדות וחלק זה דעתו. הוא אומר "זו דעתי שאסור לשקר לרופאים בבית החולים".

    צ'רנוף מזכיר שמוריי אמר שהשתמש במזרק שיכול להכיל עד 10CC (סנטימטר מעוקב) וששייפר בהדגמה שלו השתמש במזרק שיכול להכיל עד 20cc. שייפר אומר שגודל המזרק לא רלוונטי. צ'רנוף אומר שוב ששייפר בהדגמה שלו השתמש בצינור אחר (ארוך יותר) למתן עירוי תמיסת המלח, בבקבוק פרופופול שונה מזה שמוריי השתמש בו (צורה אחרת) ובמזרק גדול יותר. שייפר מסכים שזה נכון. צ'רנוף שואל לגבי הקרע בשקית תמיסת המלח. שייפר אומר שהוא היה מאוד סקרן לגבי זה ולכן קנה בעצמו 3 שקיות עירוי (שילם 150 דולר) וניסה להעריך את גודל הקרע בשקית.

    צ'רנוף מציין שוולגרין התקשר אליו (אל שייפר) ב-31.3 ושלח לו כל מיני הצהרות ודוחות שעל בסיסים הוא ביסס את הדוח שכתב (תרחישים וכו'). צ'רנוף עובר על הדוח שכתב שייפר ומציין שהוא השתמש במילה "ייתכן" כדי לתאר את התרחיש שציין שלדעתו אירע. בנוסף שייפר הסתמך בדוח שלו על ההצהרה של אלברטו אלוורז לפיה ראה בקבוק פרופופול בשקית עירוי. צ'רנוף שואל את שייפר אם אי פעם פגש את אלוורז או דיבר איתו והאם הניח שהוא דובר את האמת.

    צ'רנוף מזכיר שלא נעשה שימוש בידית שעל בקבוק הפרופופול שנמצא בזירה. שייפר אומר שזה לא רלוונטי ולא משנה אם בקבוק הפרופופול נתלה על עמוד העירוי (באמצעות הידית) או הוכנס לתוך שקית העירוי. צ'רנוף שואל אם הגיוני להאמין שבמקום פשוט להשתמש בידית על מנת לתלות את בקבוק הפרופופול על עמוד העירוי, שמוריי יעשה את כל הצעדים הדרושים על מנת להכניסו לשקית העירוי (לפתוח את השקית ולרוקן אותה וכו'). שייפר אומר שזה הגיוני להאמין שזה מה שקרה.

    צ'רנוף אומר לשייפר שמוריי במשפט על חייו.

    צ'רנוף שואל את שייפר לגבי משפט הרשלנות הרפואית שהעיד בו לפני 10 שנים ואם לא אהב את הרופא שהיה מואשם במשפט. שייפר אומר שאכן לא אהב אותו. שייפר אומר שהוא העיד במשפט רשלנות רפואית פעם אחת (לפני המשפט הזה – למרות שזה לא משפט רשלנות רפואית) אך שהוא נותן ייעוץ עבור משפטים פעמיים בשנה.

    צ'רנוף מתחיל לעבור על קורות החיים של ד"ר שייפר. כששייפר היה סטודנט לרפואה באוניברסיטת סטנפורד, ד"ר ווייט (מומחה הפרופופול של ההגנה) היה פרופסור להרדמה באותה אוניברסיטה. שייפר פרסם יחד עם ווייט מאמרים וכתב את תוכנת המחשב שעזרה לבצע את החישובים המתמטיים בהם ד"ר ווייט השתמש למחקר שערך ב-1988. צ'רנוף מדבר על מחקר שהם ערכו בנוגע לפרופופול ומבקש משייפר שיראה לו איזה חלקים במחקר הוא עשה. שייפר מראה.

    צ'רנוף ממשיך לעבור על המחקרים והספרים ששייפר כתב והשתתף בהם. הוא מזכיר שווייט ושייפר עבדו יחד על מחקרים ושהם מכירים אחד את השני כמעט 30 שנה ושב-2009 שייפר הציע את ווייט כמועמד לפרס.

    צ'רנוף מזכיר את מה ששייפר אמר – על כך שהיה מאוכזב כשקרא שווייט אמר שמייקל מת לאחר שבלע פרופופול. שייפר אומר שאכן היה מאוכזב- כך הרגיש. צ'רנוף שואל את שייפר אם הוא מודע לכך שהמשפט משודר בשידור חי ברחבי העולם. התביעה מתנגדת וההתנגדות מתקבלת. צ'רנוף שואל אם שייפר מודע לנסיבות בהן ווייט כתב את מה שכתב על בליעת פרופופול – שהיה צריך לכתוב דוח תווך יומיים מכיוון שההגנה היתה בסכנה של ביזיון בית המשפט (כנראה שהם לא הגישו משהו בזמן והשופט איים שאם לא יגישו תוך יומיים יפסוק שהם ביזו את בית המשפט). התביעה מתנגדת וההתנגדות מתקבלת.

    עוברים לדבר על הפרופופול שנמצא בקיבה של מייקל. שייפר שלח לוולגרין את המחקר שנעשה בחזירים (נתנו להם לבלוע פרופופול והמחקר הוכיח שבליעת החומר לא משפיעה). באותה הזדמנות אמר שייפר לוולגרין שאין מחקר על בליעת פרופופול בבני אדם. לאחר מכן הוא יצר קשר עם הפרופסורים בצ'ילה וערך יחד איתם את המחקר על בליעת פרופופול בבני אדם. וולגרין לא ביקש ממנו לעשות זאת. צ'רנוף מזכיר שההגנה שילמה עבור מחקר שיבדוק השפעות של בליעת פרופופול על כלבי ציד. ד"ר ווייט ערך את המחקר הזה לבקשתם.

    צ'רנוף שואל מי שילם על המחקר שנערך בצ'ילה. שייפר אומר שהוא שילם 600 דולר עבור בקבוקי הפרופופול והסטודנטים שהשתתפו עשו זאת בהתנדבות. הם הציגו את המחקר בכנס בינלאומי. צ'רנוף שואל אותו למה לטרוח לעשות מחקר בן חודשיים, לכתוב דוח ולגיש אותו בכנס בינלאומי אם כל סטודנט בשנה ראשונה יודע שאין שום השפעה מבליעת פרופופול (כפי שאמר שייפר באחד מימי העדות שלו). שייפר אומר שעדיף שיהיה מידע וודאי על בני אדם וכך הנושא לא יהיה מעורפל ולא יהיו שום שאלות לא פתורות לגבי ההשפעה של בליעת פרופופול על בני אדם. במהלך העדות אנו למדים ששייפר בעצמו בלע 20 מיליליטר של פרופופול כדי לבדוק את השפעתו.

    צ'רנוף שואל אם שייפר ידע שווייט לא התכוון לבסוף להגיד שמייקל בלע פרופופול ושזה מה שגרם למותו. שייפר אומר שלא ידע זאת ושהוא עדיין לא יודע מה ד"ר ווייט הולך להגיד.

    צ'רנוף עובר לדבר על התרחיש של מתן לורזופם. התרחיש ששייפר הציע כדי להסביר את הכמויות הגבוהות שנמצאו בגוף של מייקל אומר שמייקל קיבל כמות כוללת של 40 מיליגרם לורזופם במהלך הלילה ב-10 זריקות (אחת כל חצי שעה) בין השעות חצות לחמש בבוקר. צ'רנוף אומר שלא ייתכן שהזריקה הראשונה היתה בחצות מכיוון שמייקל עדיין היה בחזרות אז. שייפר מציע לחשב תרחיש נוסף עם שעות אחרות.

    צ'רנוף עובר לשאל על הגרפים ששייפר הציג עבור כל תרחיש ומדוע הוריד מהם אפשרות של "מגיב לכאב" או "לא מגיב לכאב". שייפר מסביר שהוא רצה לפשט את הגרפים כמה שאפשר ולהפוך אותם לקלים להבנה עבור חבר המושבעים.

    צ'רנוף אומר שבהתבסס על התרחיש הזה (של קבלת 40 מיליגרם לורזופם) מייקל אמור היה לישון מ-2:30 עד 11:00. שייפר אומר שמייקל קיבל תרופות מהסוג הזה (בנזודיאזפינים) במשך 80 יום ואי אפשר לצפות את התגובה שלו ללורזופם באותו הלילה. צ'רנוף שואל את שייפר איך הוא יודע שמייקל קיבל בנזודיאזפינים במשך 80 לילות. שייפר עונה שהוא מבסס את ההערכה הזאת על ההצהרה של מוריי במשטרה וכן על ההזמנות של התרופות. צ'רנוף אומר שזה שמוריי הזמין את התרופות לא אומר שהוא השתמש בהם. שייפר עונה שהוא עומד מאחורי ההצהרה שלו- שהכמות שנמצאה בגוף של מייקל מראה שמייקל קיבל יותר מ-4 מיליגרם לורזופם – ושקיבל כ-40 מיליגרם.

    צ'רנוף שואל אם שייפר בדק תרחיש שבו מייקל בלע לורזופם. שייפר לא בדק אחד כזה. צ'רנוף שואל מה קורה בגוף כאשר אדם בולע טבליית לורזופם. הכדור נכנס לקיבה – חצי ממנו נספג תוך 22 דקות. לאחר מכן הוא עובר לזרם הדם ומשם לרקמות השונות וגם למוח. החומר שנוצר כתוצאה מהעיבוד שלו בגוף עובר לכיס המרה, למעי ולקיבה. זה בעצם אותו תהליך גם עבור לורזופם שניתן בעירוי.

    צ'רנוף מראה גרף שמאחד בין שני התרחישים (זה שמוריי אומר שקרה וזה ששייפר אומר שקרה) – חלק ממנו מראה שתי זריקות של 2 מיליגרם לורזופם כל פעם וחלק מראה זריקות שמגיעות לכמות כוללת של 40 מיליגרם לורזופם. צ'רנוף ושייפר מדברים על כך שלא ייתכן שמייקל בלע לורזופם ב-4 השעות האחרונות לפני מותו.

    צ'רנוף מזכיר את ההדמייה ששייפר עשה לגבי מידזולם והעובדה שהמספרים תואמים למה שמוריי אמר שנתן.

    צ'רנוף מראה את הגרף שמתאר מתן 25 מיליגרם של פרופופול וגרף נוסף ששייפר עשה בשביל ד"ר ווייט. הגרף השני מתאר מצב בו 25 מיליגרם של פרופופול ניתן לאורך 5 דקות. שייפר אמר שנותנים פרופופול לאורך זמן במקום בזריקה בבת אחת מכיוון שכך זה פחות כואב לפציינט.

    צ'רנוף שואל מה הסכנה במתן זריקה בבת אחת – הפסקת נשימה.

    צ'רנוף מנסה לעבור על הגרף של מתן פרופופול אך מסתכל על הנתון הלא נכון – רמות החומר בדם. שייפר מסביר לו שצריך להסתכל על רמות החומר במוח בשביל להבין מתי האדם מפסיק לנשום. צ'רנוף שואל מה היו רמות הפרופופול במוח של מייקל. שייפר מנסה למצוא את זה בתוצאות בדיקת חוקר מקרי המוות איך אין את המידע הזה שם.

  6. #51
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    היום ה-16 של המשפט 24.10.2011

    עדותו של סטיבן שייפר

    חקירה בידי ההגנה

    צ'רנוף שואל אם אחת מהסכנות של מתן זריקת פרופופול במהירות היא הפסקת נשימה. הוא מקריא את ההוראות שבאות עם התרופה ושם נכתב שעדיף להשתמש בטכניקות של החדרת התרופה באיטיות כדי להימנע מהפסקת נשימה או לחץ דם נמוך.

    צ'רנוף עובר על הסימולציות שערך שייפר. במתן 25 מיליגרם של פרופופול בהזרקה מהירה הסיכוי להפסקת נשימה קיים ב-2 הדקות הראשונות. ההגנה טוענת שמוריי הזריק למייקל את החומר באיטיות תוך 3-5 דקות ולכן יש סיכוי נמוך להפסקת נשימה. באופן כללי החומר יפסיק להוות כל סכנה לאחר 10 דקות מהזרקתו.

    צ'רנוף שואל איך שייפר הגיע לתרחיש שבו מוריי מזריק 50 מיליגרם של פרופופול. שייפר אומר שהוא ביסס את התרחיש הזה על הדברים שמוריי אמר בראיון שלו – שערבב פרופופול עם לידוקאין 1:1 ושהמזרקים שבהם השתמש היו של 10cc (סנטימטר מעוקב). צ'רנוף שואל אם מוריי נתן למייקל זריקה של 50 מיליגרם פרופופול האם יהיה סיכון של הפסקת נשימה לאחר 4-5 דקות. שייפר אומר שאינו יודע מכיוון שקשה לדעת מה המצב של מייקל היה אז מבחינת התגובתיות שלו לתרופות.

    צ'רנוף מראה את התרחיש שהעלה שייפר לפיו מייקל הזריק לעצמו 6 פעמים ובכל זריקה היה 50 מיליגרם של פרופופול. הוא שואל אותו אם יכול להיות אינסוף תרחישים. שייפר מסכים שכן. שייפר בדק תרחישים של הזרקה עצמית כי ד"ר ווייט דיבר על אפשרות כזאת בדוח שכתב.

    צ'רנוף שואל האם שייפר מודע לכך שהיו עובדי רפואה שמתו לאחר שהזריקו לעצמם פרופופול. שייפר אומר שהוא מודע לכך וקרא על זה.

    צ'רנוף חוזר לתרחיש ההזרקה העצמית ואומר שאם אדם מזריק לעצמו עליו לעשות זאת מהר. שייפר מסכים ואומר שבתרחיש של הזרקה עצמית אי אפשר שהיא תארך יותר מ-3 דקות.

    צ'רנוף שואל את שייפר אם פשוט המציא מכלום את התרחישים שבחר לבדוק. שייפר אמר שלא המציא אותם סתם כך ושהם מבוססים על המכתב שד"ר ווייט שלח בו דיבר על תיאוריה של מספר הזרקות עצמיות (התביעה וההגנה חייבות למסור זו לזו כל מה שיש לכל צד – ככה שכל צד מוכן למה שיש לצד השני ולא מופתע) .

    צ'רנוף עובר לדבר על לורזופם ועל מחצית החיים שלו בקיבה (כמה זמן שלוקח לריכוז להגיע לחצי ממה שנלקח במקור). מחצית החיים של לורזופם בקיבה היא 22 דקות. כלומר אם נלקח במקור 8 מיליגרם לאחר 22 דקות יישארו 4, לאחר 22 דקות נוספות יישארו 2 ולאחר 22 דקות נוספות יישאר 1. כלומר לאחר 4 שעות יהיה ריכוז מאוד נמוך של לורזופם בקיבה.

    הם עוברים אל מחקר של רופא בשם גרינבלק שמדבר על לורזופם. לורזופם מגיע לשיא ההשפעה שלו לאחר שעתיים מבליעת הכדור. הכדור נכנס לקיבה, עובר עיבוד בידי הכבד ומפוזר ברקמות השונות. צ'רנוף טוען שאפילו אם יש ריכוז קטן של החומר בקיבה – ריכוזו יכול להיות בשיא ההשפעה מבחינת הדם.

    צ'רנוף מצהיר ששייפר לא יכול לשלולל את האפשרות שמייקל התעורר ובלע לורזופם. שייפר אומר שהוא צריך לדעת על איזו שעה מדובר מכיוון שזה לא יכול להיות לאחר השעה 8:00 בבוקר.

    צ'רנוף מדבר על הריכוז של פרופופול ולורזופם בשתן של מייקל. שייפר לא ביצע חישובים בהתבסס על הריכוזים בשתן.

    צ'רנוף שואל את שייפר אם לדעתו הממצאים מהשתן שנלקח מהשלפוחית של מייקל בנתיחה יכולים לאשש או להפריך את התיאוריה לפיה מייקל קיבל עירוי של 1,000 מיליגרם פרופופול שהמשיך לזרום גם לאחר שמת. שייפר אומר שאינו יודע ושיצטרך לעשות מחקר ולמצוא מודל מתמטי שיבדוק את זה. הוא אומר שהוא גם צריך לדעת את רמת החומר שנוצר כאשר פרופופול מתעכל בגוף (פרופופול גלוקורניד) וחוקר מקרי המוות לא בדק את זה בנפרד.

    צ'רנוף אומר שההערכות שהציע שייפר מבוססות על מצב בו היה דום נשימתי ולא דום לב. שייפר מסכים.

    צ'רנוף מזכיר את מה שכתב שייפר בדוח שלו לגבי דמרול. הוא כתב שמייקל אהב דמרול אך לא היה מכור לזה. צ'רנוף שואל אותו אם הוא מומחה להתמכרויות. שייפר אומר שלא אך שטיפל במכורים ודיבר על הנושא עם רופאים אחרים.

    צ'רנוף שואל לגבי הליך של גמילה מהירה. שייפר מסביר שזה כאשר גומלים מטופלים ממשככי כאבים בזמן שהם מורדמים. צ'רנוף שואל את שייפר אם הוא יודע מהם הנזקים שבשימוש במשככי כאבים. שייפר אומר שהם מסוכנים לאיברים רבים בגוף.

    חקירה בידי התביעה

    וולגרין מזכיר שוב שהעבודה של שייפר על התיק הזה נעשית בחינם. שייפר אומר שזה הנוהג שלו במקרים כאלה. הוא אומר שלא תמיד הוא עובד עבור התביעה, בחלק מהמשפטים בהם השתתף הוא עבד עבור התביעה ובחלק עבור ההגנה. הוא מסביר שהעמדה שהוא לוקח בכל משפט מבוססת אך ורק על מה שהמדע מצביע עליו.

    שייפר חולק את החומר שנאסף במחקרים שלו, מאגרי הנתונים שבנה והתוכנות שבנה בחינם דרך האינטרנט. הוא רוצה לקדם את המדע ומפרסם את חומר החקירה שלו והתוכנות שבנה בחינם למרות שהיה יכול להרוויח כסף ממכירתם.

    וולגרין חוזר לדבר על צינור העירוי. שייפר אומר שאינו יכול לדעת באיזה צינור עירוי נעשה שימוש אך שהוא היה חייב להיות צינור שמאפשר החדרת אוויר. וולגרין מראה לו את אחד מהראיות – צינור עירוי שיש בו אפשרות להכנסת אוויר. לפי ההזדמנות של מוריי אפשר לראות שהוא הזמין 150 צינורות כאלה. צינור העירוי הזה קצר בהרבה מאשר זה שהם השתמשו בו בשביל ההדגמה.

    וולגרין מזכיר שהעדות של שייפר נקטעה בשל מוות במשפחתו.

    וולגרין שואל אם יש משהו יוצא מן הכלל בטענה שמייקל קיבל יותר מ-25 מיליגרם של פרופופול. שייפר אומר שלא ושגם ההגנה טוענת שמייקל קיבל יותר.

    שייפר אומר שבתרחישים שבנה לא יכל למצוא אף תרחיש שיתמוך בכך שמייקל הזריק לעצמו. בנוסף התרחיש היחידי שהסתדר עם כמות הפרופופול שנמצאה בדם של מייקל לאחר מותו היה זה שבו מייקל קיבל פרופופול בעירוי שהמשיך לעבוד גם לאחר שמת.

    וולגרין שואל את שייפר לגבי דמרול. שייפר אומר שקרא את המסמכים הרפואיים של ד"ר קליין בנוגע למייקל ושבהתבסס עליהם אי אפשר לקבוע אם מייקל היה מכור לדמרול או לא ושהוא עצמו אינו מומחה בהתמכרויות. וולגרין מזכיר שלא נמצא דמרול בגוף של מייקל.


    שייפר אומר שהוא יצר תרחיש עבור ההגנה והיה מייצר עבורם תרחישים נוספים אם היו מבקשים זאת.

    וולגרי מזכיר את תוצאות הבדיקות החדשות שנעשו לבדיקת הלורזופם שנמצא בקיבה של מייקל. בדיקות אלה העלו שהיה בקיבה שלו רק 0.008 מיליגרם של לורזופם זה שווה ערך ל-1/250 מכדור אחד – כלומר הרבה פחות מ 1/43 מכדור אחד כפי שההגנה טוענת.

    שייפר אומר שנתן את חוות דעתו בהתבסס על 30 שנות הניסיון שלו כרופא מרדים ומשיך ואומר שמוריי היה צריך לעקוב אחרי מצבו של מייקל במוניטורים המתאימים. הוא מבהיר שהדעה שלו לא "הגיעה משום מקום" אלא מקורה במחקרים שפורסמו ובסטנדרטים של טיפול רפואי ראוי – שגם הם מפורסמים.

    וולגרין מבקש משייפר להתייחס לדבריו של מוריי לפיהם מייקל אהב לדחוף את תוכן המזרק לתוך העירוי ולדעתו של מוריי שמייקל הפך למכור לפרופופול. הוא שואל אותו אם בהינתן הדברים האלה היה ניתן לצפות שמייקל ינסה להזריק לעצמו- האם זה סיכון שניתן לצפות? שייפר אומר שכן.

    וולגרין מראה תרחיש נוסף שבדק שייפר של מתן לורזופם. בתרחיש הזה מייקל קיבל 9 מנות של לורזופם בעירוי (בכל אחת 4 מיליגרם). הזריקות מתחילות ב-1:30 – זריקה כל חצי שעה. גם זה מסביר את רמת הלורזופם שנמצאה בגוף של מייקל. (שייפר עשה את התרחיש הזה מכיוון שנודע לו שהשעות שבתרחיש הראשון לא מתאימות מכיוון שהזריקות מתחילות לפני שמייקל הגיע לבית. הוא יצר תרחיש נוסף שבו הזריקות מתחילות לאחר שמייקל כבר בבית).

    חקירה בידי ההגנה

    צ'רנוף שואל את שייפר אם התרחיש האחרון שיצר נעשה בסוף השבוע בעקבות החקירה שלו (של שייפר בידי ההגנה).

    צ'רנוף שואל אם הטענה שמייקל קיבל עירוי של 1,000 מיליגרם פרופופול היא טענה יוצאת דופן. שייפר אומר שלא – שזו טענה רגילה.

    צ'רנוף טוען ששייפר משנה את עדותו לגבי צינור העירוי שבו נעשה שימוש למתן פרופופול. שייפר אומר שצ'רנוף מצטט את העדות שלו לא נכון וכל מה שהוא אמר היה שצינור העירוי בו השתמשו היה חייב להיות צינור שמאפשר החדרת אוויר.

    התביעה מסיימת להציג את הצד שלה.



  7. #52
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    עדותה של השוטרת דונה נוריס

    נוריס עובדת במשטרת לוס אנג'לס ביחידה שקשורה לראיות שמקורן בתקשורת (הכוונה לטלפונים וכו'). היא עוברת על השיחה ל-911.

    השיחה החלה ב-12:20:18
    הצלצול ב-911 החל ב-12:20:21
    השיחה נענתה על ידי 911 ב-12:20:26
    השיחה הועברה לתחנת מכבי האש של לוס אנג'לס ב-12:20:50
    המוקדן במשטרה מנתק את השיחה ב-12:21:03
    המערכת משחררת את השיחה ב-12:21:04

    אורך השיחה במוקד 911 (רק במשטרה לא כולל הזמן בו דיברו עם מכבי האש אליו הועברה השיחה) היה 46 שניות. השיחה בוצעה ב-25.6.2009.

    נוריס מסבירה את המידע שמזהה לאיזה מגדל סלולארי השיחה הגיע, את הספק הסלולארי, את המספר שממנו התקשרו וכו'.

    התביעה לא חוקרת את נוריס.

    Last edited by abigaillovesmj; 29-10-2011 at 12:42 PM.

  8. #53
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    עדותו של אלכסנדר סופל

    חקירה בידי ההגנה


    סופל הוא המומחה של משטרת לוס אנג'לס לציוד מעקב כבר 11 שנה.

    ב-25.6 הוא התבקש להגיע לבית של מייקל בשביל לקחת את צילומי מצלמות האבטחה מהבית. הוא הגיע לשם בסביבות 19:30. הבלש מרטינז היה במקום. אנשי האבטחה לא הצליחו לנגן את הווידיאו אז סופל היה צריך למצוא את הכונן הקשיח שאליו הכל מוקלט. הוא מצא אותו במרתף של הבית והם חיברו אליו מוניטור. במקום היו סופל, הבלש מרטינז ומאבטח אפרו אמריקאי גבוה (סופל לא יודע את שמו).

    הם העבירו את הווידיאו אחורה עד לזמן בו מוריי ומייקל הגיעו לבית.

    גורג'יאן, עורך הדין של מוריי, מנגן קטע בן 7 דקות ממצלמת האבטחה. זה קטע שנלקח ממצלמת אבטחה שמופנית לכיוון השער. הזמן הוא 00:45 ורואים כל מיני מכוניות מגיעות ב-:00:47, 00:50 ו-00:58. ב-01:06 מכונית יוצאת. בווידיאו ניתן לראות את המאבטחים וגם מעריצים.

    גורג'יאן מראה וידיאו נוסף ממצלמה שהיתה מופנית כלפי השער מהכיוון החיצוני. רואים שלוש מכוניות מתקרבות ורואים את פניו של הנהג. רואים את המעריצים מחכים ברחוב.

    סופל לא חזר לבית של מייקל לאחר אותו היום ולא התבקש להוריד עוד מהוידיאו.

    התביעה לא חוקרת את סופל.

  9. #54
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של הבלש דן מיירס

    חקירה בידי ההגנה


    מיירס הוא בלש במשטרת לוס אנג'לס מ-1994. הוא מונה לעבוד במקרה הזה ב-29.6.2009. הוא ראיין את אלברטו אלוורז ב-31.8.2009. זה אירע בבניין משרדי ובאותו היום רואיינו גם מייקל אמיר וויליאמס ופחים מוחמד. כולם רואיינו באותו הבניין אך מיירס לא יודע אם מייקל אמיר ופחים מוחמד היו כבר בבניין כאשר נערך הראיון של אלברטו אלוורז.

    בראיון שהתקיים עם אלברטו אלוורז ב-31.8 אלברטו צייר מספר ציורים. ביניהם של שקית עירוי עם בקבוק תלויה מעמוד עירוי. השני היה של מד הדופק שהוא ראה על האצבע של מייקל. גורג'יאן, עורך הדין של מוריי, מבהיר שהראיון והציורים נעשו 4 ימים לאחר מסיבת העיתונאים של חוקר מקרי המוות בו הוא הודיע שמייקל מת כתוצאה מפרופופול.

    בראיון של אלברטו עם השוטרים ב-25.6 הוא לא הזכיר שהתבקש לשים תרופות או בקבוקים במקום אחר (כפי שהעיד שהתבקש לשים את הבקבוקים בתיקים) וגם לא סיפר שראה בקבוק בשקית עירוי.

    גורג'יאן מראה למיירס ציור נוסף של שקית עירוי אך מיירס אמר שלא ראה את הציור הזה קודם לכן.

    התביעה לא חוקרת את מיירס.

  10. #55
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    עדותו של הבלש אורלנדו מרטינז

    חקירה בידי ההגנה


    מרטינז עובד כבלש במשטרת לוס אנג'לס כבר 10.5 שנים. הוא הגיע לבית החולים ucla ב-25.6 בשעה 15:30. הוא ובלש נוסף (סמית') דיברו עם אנשים שונים בבית החולים. מרטינז היה נוכח בחצי מהראיון של המשטרה עם אלברטו אלוורז שנערך ב-25.6. בראיון הזה אלברטו אלוורז לא הזכיר שהתבקש לשים בקבוקים במקום אחר (בתיקים) או שראה בקבוק בשקית עירוי.

    מרטינז הגיע לבית של מייקל בסביבות 19:30 ואלברטו אלוורז לא היה שם. הוא ראה שם את פחים מוחמד וכן את אלכס סופל – מומחה לציוד מעקב של משטרת לוס אנג'לס – שהתבקש להגיע לבית כדי להוציא את הוידיאו ממצלמות האבטחה. מרטינז החליט שמורידים מהמצלמות רק את הצילומים שמתעדים את ההגעה של מוריי ומייקל.

    מרטינז לא נכח בראיון של אלברטו אלוורז עם המשטרה ב-31.8.2009 אך הוא כן ראה אותו בספטמבר כדי לקחת ממנו טביעות אצבעות.

    באפריל 2011 וולגרין קרא למרטינז וביקש ממנו להביא למשרדו כל מיני פריטים שבראיות מהתיק הזה. בשיחה וולגרין אמר למרטינז שאלברטו יהיה במשרדו. אלברטו ומרטינז הגיעו יחד לבניין הפרקליטות והלכו יחד למשרד של וולגרין. מרטינז הביא קופסה ובה ראיות מהמשפט אך הראה לאלברטו רק את שקית עירוי תמיסת המלח, בקבוק פרופופול ומד דופק.

    גורג'יאן מראה למרטינז את הציורים שעשה אלברטו באוגוסט 2009 של תמיסת המלח וציורי שעשה באפריל 2011 ואומר שהם שונים בצורה משמעותית זה מזה.

    חקירה בידי התביעה

    וולגרין מציין שאלברטו אלוורז העיד שראה את הבקבוק בשקית העירוי בינואר (בשימוע הראשוני). בשימוע הזה גם העיד לגבי מד הדופק.

    וולגרין מבקש ממרטינז שיסבר מדוע נעשה עוד ציור של שקית העירוי באפריל 2011. מרטינז אומר שכאשר הוא הראה את שקית תמיסת המלח לאלברטו אלוורז, אלברטו אמר שהיה בה עוד תא ולכן מרטינז ביקש ממנו לצייר זאת שוב.

    חקירה בידי ההגנה

    גורג'יאן אומר שבמהלך השימוע הראשוני אלברטו אלוורז לא העיד שראה בקבוק פרופופול בשקית עירוי אלא פשוט שראה בקבוק תרופה בשקית עירוי. התביעה מתנגדת מכיוון שאלברטו לא ראה את הראיות אז. ההתנגדות מתקבלת.

    גורג'יאן אומר שאלברטו אלוורז לא הזכיר שהיה תא נוסף בשקית העירוי בראיון שלו באוגוסט 2009. מרטינז אומר שהזכיר זאת לאחר שראה את שקית תמיסת המלח שהראו לו באפריל 2011.

    מרטינז מדגיש שהראו לאלברטו רק שלושה מפרטי הראיות בראיון שלו באפריל 2011: שקית תמיסת מלח, בקבוק פרופופול ומד דופק.

  11. #56
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    עדותו של ד"ר אלן מצגר - הרופא של מייקל 20 שנה

    חקירה בידי ההגנה


    מצגר פגש את מייקל לפני 15-20 שנה. ההיכרות ביניהם התחילה באופן מקצועי (מצגר שימש כרופא שלו) ולאחר מכן הם גם התקרבו באופן אישי. מצגר היה הרופא הראשי של מייקל כשמייקל היה בלוס אנג'לס. הוא נתן למייקל טיפול עבור כל מיני בעיות. מצגר אומר שהוא יודע שמייקל הלך למומחים אחרים.

    מצגר הביא עמו 5 עמודים של תיקים רפואיים לגבי מייקל. הוא ראה את מייקל במרפאה שלו ב-23.6.2003. לאחר מכן מייקל התקשר אליו ב-12.6.2008. בשיחה הזאת מייקל ציין שיש לו בעיות בשינה וכן דיבר על בעיות בעור. מצגר רשם למייקל תרופת שינה (Tylenol PM) ודיבר איתו באופן כללי על הבריאות שלו ועל הכאבים שיש לו בגב. מצגר אמר למייקל לבוא לראות אותו ואת ד"ר קליין כשהוא יגיע ללוס אנג'לס.

    מצגר אומר שהיה נוהג לדבר עם גרייס (היתה האומנת של הילדים וגם העוזרת האישית של מייקל) לגבי הילדים של מייקל.

    מצגר פגש את מייקל בביתו ב-18 באפריל 2009. הוא חושב שזה היה בסוף השבוע ושהפגישה התקיימה אחר הצהריים. באותו היום היו בבית מייקל, ילדיו והאבטחה. גרייס לא היתה בבית. הם דיברו בתחילה כשהילדים היו בחדר ולאחר מכן הילדים יצאו החוצה ומייקל ומצגר דיברו בפרטיות. מצגר אומר שהביקור כולו ערך שעה וחצי ושהשיחה הפרטית שלו עם מייקל היתה בערך 20-30 דקות. הם דיברו על נושאים רפואיים כלליים ועל המתח שמייקל היה נתון בו בגלל החזרות ומסע ההופעות. מייקל לא ציין שהוא רואה רופא אחר.

    מצגר מתבקש לתאר את המצב של מייקל: הוא היה צלול. היה נרגש ודיבר על כל מיני תוכניות יצירתיות שהיו לו. מצגר אומר שמייקל הראה גם התרגשות וגם חשש. החשש שלו היה מכך שלא יעשה עבודה טובה בנוגע ל-50 ההופעות. מייקל האמין שהוא מסוגל להופיע 50 הופעות אך הוא גם חשש לבריאותו ורצה לוודא שהוא יישאר בריא. הם דיברו על תזונה ועל שמירה על רמת נוזלים מספיקה. מצגר אומר שמצבו של מייקל בנוגע לבעיות הגב הכרוניות שלו היה טוב. הוא מוסיף שמייקל גם היה תחת לחץ בגלל מחלת השינה ממנה סבל.

    מצגר מסביר שלמייקל היו בעיות שינה כבר מלפני 15-20 שנה ושהן התגברו במהלך מסעי הופעות. הוא מסביר שהוא ליווה את מייקל בחלק ממסעי ההופעות שלו.

    בפגישה ביניהם מייקל ביקש "מיץ" – תרופת שינה שרצה לקבל באמצעות עירוי. הוא ביקש זאת באמצעות עירוי מכיוון שלא האמין ששום דבר שיקח בבליעה יעזור. מצגר אומר שמייקל לא הזכיר שם ספציפי של תרופה.

    מצגר אומר שמהניסיון שלו עם מייקל הוא יודע שתרופות לשינה בבליעה לא עוזרות למייקל. הוא ניסה כל מיני תרופות בעבר.
    בפגישה האחרונה הזאת הוא נתן למייקל קלונזפם (מאותה משפחת בנזודיאזפינים כמו לורזופם ומידזולם) וגם טרזדון וביקש ממנו לבדוק איזה מהם עוזרת לו אך לא לקחת אותם ביחד. הוא לא דיבר עם מייקל לאחר מכן.

    צ'רנוף שואל את מצגר מיהו רנדי רוזן. מצגר מסביר שהוא עובד עם רוזן כדי כשהוא מטפל בפציינטים שסובלים מכאב כרוני. צ'רנוף שואל מאיזה כאב מייקל סבל ומצג מסביר שהיה לו כאב כרוני בגב כתוצאה ממאמץ וכן כל מיני פציעות. מצג אומר שהוא לא יודע מהי ההתמחות של רוזן וההגנה מנסה לשאול אותו איזה תרופה רוזן נתן למייקל אך התביעה מתנגדת וההתנגדות מתקבלת.

    מצגר אומר שהוא הניח שמייקל הולך לד"ר קליין באופן קבוע כדי לטפל בויטיליגו שלו וכן כדי לעבור כל מיני הליכים דרמטולוגיים.

    מייקל ציין בפני מצגר שהוא מחפש רופא למסע ההופעות בלונדון. מצגר מעיד שמייקל היה מודאג מלשמור על רמת הנוזלים בגוף שלו, מבעיות שינה וכן מפציעות אפשריות ולכן רצה שיהיה איתו רופא. מצגר לא הכיר אף רופא בלונדון ולכן לא היה לו למי להפנות את מייקל.

    חקירה בידי התביעה

    וולגרין שואל את מצגר לגבי קבלת תרופות שינה בעירוי. מצגר מסביר שהוא אמר למייקל שזה מסוכן ושאסור לעשות את זה מחוץ לבית חולים. וולגרין שואל את מצגר אם אי פעם נתן לו פרופופול- מצג עונה שאף פעם לא נתן לו את זה. וולגרין שואל אם היה סכום מסוים של כסף שהיה גורם לו לשנות את דעתו וכן לתת למייקל תרופות שינה בעירוי או פרופופל בביתו. מצגר עונה שלא.

    חקירה בידי ההגנה

    צ'רנוף אומר למצגר: אמרת למייקל שזה מסוכן ואסור לתת מחוץ לבית החולים אבל לא ידעת איזה תרופה הוא מבקש? מצגר מסביר שמייקל רצה לקבל תרופות שינה באמצעות עירוי (זה מצוין בדוח שלו מאותו היום) ושכל תרופת שינה שניתנת בעירוי היא דבר מסוכן ואסור לתת אותה כך מחוץ לבית החולים. לכן זה לא משנה שמייקל לא ציין שם של תרופה.


  12. #57
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    עדותה של האחות שרלין לי

    חקירה בידי ההגנה

    לי היא אחות שמטפלת בשיטות הוליסטיות ושמתמקדות בשינוי תזונה. היא עובדת במקצוע זה כבר 15-20 שנה ועבדה עם ספורטאים ואנשים מתחום הבידור. היא מוסמכת לרשום מרשמים לתרופות אך בוחרת לא לעשות זאת. היא מעידה שאינה אוהבת את מה שהתרופות עושות לגוף ולכן מעדיפה טיפולים טבעיים.

    בינואר 2009 לי קיבלה טלפון מפחים מוחמד, שהוא בן של חברה טובה שלה. הוא סיפר לה שהילדים של מייקל חולים ומייקל רוצה שהיא תבוא לבדוק אותם. כשהיא היתה שם היא גם דיברה עם מייקל וסיפרה לו על שיטות הטיפול שלה. מייקל אמר לה שהוא מרגיש קצת עייף ולי אמרה לו שהיא יכולה לעשות לו בדיקות דם ולעזור לו בשינוי תזונה כדי לשפר את המצב.

    לי חזרה לבית של מייקל למחרת וערכה לו בדיקה. היא עשתה לו בדיקות דם וביקשה ממנו לענות על כל מיני שאלות רפואיות כדי שתוכל לקבוע מה גורם לעייפות שלו. מייקל לא הזכיר את בעיות השינה שלו בפגישה הזאת. הוא אמר לה שקשה לו להירדם אך לא בצורה שנתנה לה להבין שזו בעיה גדולה. לי אומרת שמייקל נהג לשתות רדבול ושבעיניה זה היה מקור הבעיה. היא אמרה לו את מה שהיא חושבת ומייקל אמר לה שיעשה כל מה שתגיד לו.

    צ'רנוף שואל אם מייקל היה נראה לה עייף. לי עונה שלא. מייקל אמר לה בפגישה הזאת שהוא חושב שהוא אנמי ולכן היא גם ביצעה את בדיקות הדם. הוא סיפר לה שכשהוא מופיע/עושה חזרות הוא יכול להוריד כמה קילוגרמים רק מהזיעה. באופן כללי מהבדיקה לי חשבה שמייקל הוא אדם בריא ואוהב.

    לי נתנה למייקל כל מיני מילקשייקים שמכילים כל מיני דברים מזינים והרבה פרוטאין לאנרגיה. היא נתנה לו זריקות b12 , קוקטייל שמכיל כל מיני ויטמינים (אותו נותנים בעירוי) וגם ויטמין c. לי אומרת שלפני שנתנה לו את הקוקטייל שניתן בעירוי היא עשתה את בדיקות הדם כדי לוודא שהן תקינות (הסבירה שאסור לתת את הקוקטייל לפני שבודקים שהערכים בדם תקינים).

    לי עוברת על התאריכים בהם ראתה את מייקל ומה נתנה לו כל פעם. היא מעידה שהיא ראתה את מייקל אחרי שהוא חזר מלונדון ושהוא אמר לה שהוא עייף. בסוף מרץ הוא שאל אותה אם היא רוצה לבוא איתו ללונדון.

    ב-12.4 (ערב פסחא) לי הגיעה למייקל והוא אמר לה שיש לו בעיית שינה וששום דבר ממה שהיא נתנה לו לו עובד. היא הציעה שיעשה בדיקות שינה (מנתה את כל הבדיקות שאפשר לעשות) ואמרה שאפילו אפשר לערוך אותן בביתו אך מייקל אמר שאין לו זמן בשביל זה.

    מייקל רצה שהיא תראה שהוא לא מצליח לישון אז הוא ביקש ממנה שתישאר למשך הלילה ותצפה בו. לי הסכימה. לפני שהוא הלך לישון היא הכינה לו תה שאמור היה לעזור לו להירדם, נתנה לו את הקוקטייל הזה וויטמין c בעירוי. היא חיברה את העירוי לכף היד שלו ומסבירה שזאת מכיוון שהיו לו ורידים קטנים. היא אומרת שמייקל בעצמו היה נוהג לצחוק על הורידים שלו. היא אומרת שמלבד העובדה שהם היו קטנים לא היתה שום בעיה. לי צפתה במייקל ישן במשך 3 שעות. הוא התעורר בסביבות 3 בבוקר.

  13. #58
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    יום 17 במשפט 25.10.2011

    עדותה של האחות שרלין לי



    חקירה בידי ההגנה

    לי עברה על התיקים הרפואיים שלה בנוגע למייקל. היא אומרת שאינה מרגישה טוב והשופט מורה לצאת להפסקה כדי לתת לה הזדמנות לנוח.

    כשהם חוזרים היא מעידה שיש לה דוקטורט בתזונה וקיבלה הסמכה לעבוד כתזונאית. היא מאמינה בתרופות הוליסטיות.

    צ'רנוף עובר על הרשימות שלה מהתיק הרפואי של מייקל. ב-12 לאפריל מייקל ביקש תרופות לשינה אך לא נתן שם ספציפי. ב-19 באפריל היא הלכה לביתו בבוקר והכינה לו מילקשייק עם כל מיני דברים מזינים וגם נתנה למייקל זריקת B12. מייקל אמר לה שהוא מתקשה לישון וביקש ממנה שתצפה בו כשהוא ישן כדי שתראה בעצמה. הוא סיפר לה שהוא מצליח לישון רק בין שעתיים לשלוש שעות בלילה. הוא ביקש פרופופול באיזשהו שלב (לי לא זוכרת באיזה יום). הוא אמר לה שפרופופול היא התרופה היחידה שגורמת לו להירדם באופן מיידי. לי מעידה שאינה יודעת אם מייקל קיבל פרופופול בעבר אך שהיה נראה שהוא מכיר את התרופה. היא דיברה עם מייקל על דרכים טבעיות יותר להירדם והגיינת שינה (מייקל היה הולך לישון עם האורות דולקים ושם מוסיקה וטלוויזיה- הרבה רעש).

    לפני שחזרה לביתו של מייקל באותו הערב היא ערכה מחקר על פרופופול והתקשרה לרופא כדי שיסביר לה מה זה. הרופא אמר ללי מה זה ואמר לא שאף פעם לא נותנים את זה בבית. היא אמרה את זה למייקל. מייקל אמר לה שרופאים אמרו לו שזה בטוח ושהוא חושב שזה יהיה בטוח אם הוא יקבל פרופופול בבית כל עוד רופא ישגיח על מצבו. לי הביאה את המידע על פרופופול למייקל (יש ספר שמפרט את כל התרופות שמאושרות על ידי מנהל המזון והתרופות. יש שם פירוט של שם התרופה, איך אמורים לתת אותה, תופעות לוואי). היא הראתה לו שלפרופופול יכולות להיות השפעות מאוד לא טובות. מייקל אמר לה שקיבל פרופופול בעבר כשעבר ניתוח ונרדם מאוד מהר ובקלות. הוא אמר שהוא צריך לנוח כדי שיוכל לעבוד.

    ב-19 באפריל היא צפתה במייקל ישן. הוא הצליח לישון 3 שעות. הוא לא היה מרוצה ואמר לה שהדבר היחידי שעוזר לו לישון זה פרופופול. הוא ביקש מלי לעזור לו להשיג את זה או למצוא משהו שיתן לו את זה.


    לי לא ראתה את מייקל לאחר מכן.

    ב-21.6 היא קיבלה טלפון מפחים מוחמד. פחים התקשר ואמר לה שמייקל רוצה לראות אותה. היא שמעה את מייקל ברקע אומר "תגיד לה מה לא בסדר איתי. שצד אחד של הגוף שלי חם והצד השני קר". לי אמרה לפחים שצריך לקחת את מייקל לבית חולים. היא היתה בפלורידה כשקיבלה את שיחת הטלפון הזאת.

    לי ציינה את שיחת הטלפון הזאת כשדיברה עם המשטרה ואמרה להם שזה יכול להיות בעיה במערכת העצבים. היא אומרת שזו אחד מתופעות הלוואי של שימוש בפרופופול עליהם היא דיברה עם מייקל. לי אומר שביולי 2009 כאשר דיברה עם המשטרה לא ידעה איזה תרופות מייקל לקח.

    חקירה בידי התביעה

    וולגרין עובר יחד עם לי על הרישומים מהתיק הרפואי שלה אחד אחד. יש לה רישומים מוקפדים.

    היא ראתה את הילדים ב-29.1.2009 מכיוון שסבלו משפעת.

    היא חזרה לבית ב-1.2.2009 כדי לתת למייקל תוספי תזונה. היא ערכה למייקל בדיקה פיזית. מייקל אמר לה שהוא סבל מויטיליגו ומלופוס. לי אומרת שהיה ברור שמייקל שותה רדבול מכיוון שראתה פחיות. בנוסף מייקל היה הולך לישון עם האורות דלוקים, מוסיקה דולקת וטלוויזיה דולקת. הוא סיפר לה שכשהוא מופיע הוא מזיע הרבה וצריך לנקות את הבמה אחריו מרוב הזיעה שלו. לי בדקה את מדדי החיים של מייקל. מייקל רצה להתחיל בתוכנית תזונתית ועל מנת לעשות זאת היא תכננה לעשות לו בדיקות דם. היא לקחה ממנו דם ומציינת שלמייקל היו ורידים קטנים. היא אמרה למייקל להפסיק לשתות רדבול.

    לי ראתה את מייקל גם ב-3.2 וב-2.2. היא תעדה את ההתקדמות, ההתרשמות שלה ממייקל, המלצות שהן, תלונות שהיו אם היו.

    לי פגשה את מייקל גם ב-16.2 ובדקה את מדדי החיים שלו ודיברה איתו על תוצאות בדיקות הדם. הם דיברו על כך שמייקל צריך להפסיק לשתות רדבול. היא לקחה ממנו שוב דם לבדיקות נוספות כדי לראות את ההשפעה של הטיפול. היא אומרת שמצבו של מייקל השתפר מאוד והבדיקות החדשות הראו שהערכים שלו תקינים.

    9.3 לי ראתה את מייקל ועברה יחד איתו על בדיקות הדם שלו. היא תיעדה את כל הממצאים, הרשמים שלה והתלונות של מייקל במידה והיו.

    13.3 לי ראתה את מייקל שוב – תעדה את הכל.

    16.3 לי ראתה את מייקל שוב. למייקל לא היו תלונות. הוא הרגיש טוב. התוכנית היתה להמשיך לתת לו ויטמינים, הקוקטייל עם הדברים המזינים בו וכל מיני תוספי תזונה.

    20.3,24.3,26.3,31.3 – לי רואה את מייקל ומתעדת את הכל.

    12.4 – לי רואה את מייקל והתלונה העיקרית שלו היא שהוא צריך משהו שיעזור לו לישון. הוא מוכן לנסות גם מוצרים טבעיים.

    19.4 – רמת האנרגיה של מייקל היתה טובה אך הוא לא הצליח לישון. הוא אמר שמוצרים טבעיים לא עוזרים לו לישון.

    בבוקר של אותו היום הוא ביקש מלי שתצפה בו בעודו ישן כדי שתוכל לראות את הבעיה. הוא אומר ללי שהוא צריך משהו שירדים אותו בבת אחת (ביקש משהו ש- would knock him out). הוא ביקש פרופופול. לי מעולם לא שמעה על התרופה הזאת קודם לכן. היא ערכה חיפוש על התרופה ומצאה שזה משהו שמשתמשים בו בבתי חולים למטרות של ניתוח. לי אמרה למייקל שלא בטוח לתת את זה בבית. מייקל אמרה לה שזה בטוח ושהוא "רק צריך רופא שישגיח עליו בזמן שהוא ישן". לי הביאה את העלון הרפואי שמסביר על פרופופול והסבירה למייקל את תופעות הלוואי שיכולות להיווצר כתוצאה מנטילת פרופופול. חלק מתופעות הלוואי שהופיעו היו: סחרחורת, חרדה, צמרמורות, רעד ואובדן זיכרון.

    לי אמרה למייקל: "מה אם תשכח את המילים של השירים שלך?" מייקל אמר: "אני לעולם לא אשכח את המילים לשירים שלי". הוא אמר לה שרופאים אמרו לו שזה בטוח. לי אמרה: "אני מבינה שאתה רוצה לישון טוב בלילה. אתה רוצה להירדם מהר. אבל מה אם לא תתעורר?" מייקל אמר: "אני אהיה בסדר. אני רק צריך מישהו שישגיח עלי עם ציוד בעודי ישן".


    לי מתחילה לבכות (במהלך העדות לא באותו היום)

    בלילה של אותו היום מייקל נרדם ב-00:15 והתעורר בסביבות 3:15. הוא אמר שהוא צריך פרופופול. לי אמרה לו שזה מסוכן ומייקל חזר על כך שזה יהיה בסדר אם רופא ישגיח עליו. היא אומרת שהיא לא הסכימה לתת למייקל פרופופול. היא אמרה לו שלא משתמשים בזה בבית ושזה לא תרופת שינה.

    היא לא ראתה את מייקל שוב.

    לי דיברה עם המשטרה ביולי 2009. היא סיפרה להם שאמרה למייקל "אף אחד שאיכפת לו ממך ושדואג לאינטרסים שלך לא יתן לך את זה".

    חקירה בידי ההגנה


    צ'רנוף שואל את לי אם התראיינה לתקשורת לפני שדיברה עם המשטרה. לי אומרת שכן. היא מסבירה שאחד מהפציינטים שלה הוא איש יחסי ציבור והוא סידר את הראיונות.

    צ'רנוף שואל לגבי השיחה מ-21.6. היא לא זוכרת באיזו שעה השיחה היתה. היא היתה בבית חולים כמטופלת אז.

  14. #59
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    עדותו של אמיר דן רובין

    חקירה בידי ההגנה

    ב-25.6.2009 הוא היה בהנהלה של בית החולים ucla. הוא מסביר איך הבניין בנוי. הוא קיבל טלפון שבו נמסר לו ש"אח"מ הגיע לבית החולים". הוא לא ידע בתחילה שמדובר במייקל.

    הוא הגיע לאזור וניסה לאבטח את חדר המיון והחלק שבו מייקל היה ולשמור על פרטיות מייקל והמשפחה שלו. הוא ארגן שלושה חרדים למסיבות עיתונאים: 1. למשפחה. 2. למשטרה. 3. לאנשים נוספים. בחדר השלישי התקיימה פגישה לגבי ההודעה לעיתונות בה הודיעו על המוות של מייקל. היו בפגישה אנשים מ-aeg מבית החולים, ג'רמיין ג'קסון. רובין לא היה בחדר כל הזמן אלא יצא ונכנס. הוא ראה את ד"ר מוריי בחדר וראה שהוא קורא את ההודעה לעיתונות ושמע שאמר שלא ידוע ממה מייקל מת. הוא היה נראה במתח. מסיבת העיתונאים בסוף נערכה באודיטוריום שבמרתף של בית החולים על ידי ג'רמיין ג'קסון.

    חקירה בידי התביעה

    וולגרין מציין שקתרין ג'קסון שמעה על מות בנה מד"ר רייצ'ל קופר. רובין סיפר למשטרה ששמע את "ייסוריה של אם השומעת שאיבדה את ילדה ומנקודת מבט אישית זה לא היה משהו שטוב לשמוע".

  15. #60
    abigaillovesmj
    Guest

    Default Re: Hebrew Translations

    העדות של רנדי פיליפס




    חקירה בידי ההגנה

    פיליפס הוא הנשיא והמנכ"ל של AEG LIVE. לפני שעבד ב-AEG הוא ניהל חברת תקליטים. הוא עובד בתעשיית הבידור כבר 30 שנה. הוא מסביר על החברה AEG LIVE.

    הוא פגש את מייקל לראשונה בשנות ה-90. הוא זה שחיבר בין מייקל לחברת הנעליים LA GEAR שמייקל אחר כך פרסם.

    הפעם הבאה שראה את מייקל היה ב-2007. הוא כבר היה המנכ"ל של AEGLIVE אז. פיטר לופז, שהיה אז עורך הדין של מייקל, יצר קשר עם AEG לגבי מסע הופעות והתקיימה פגישה בין מייקל, פיליפס ופיטר לופז בלאס וגאס. פיליפס אומר שזה היה הישג גדול עבור AEG LIVE מכיוון שמייקל הוא הכוכב הכי גדול. הפגישה נערכה בלאס וגאס ונכחו בה מלבד לופז, עורך דין בשם קרוס, ריימון ביין והעוזר שלה. היא נמשכה כ-90 דקות אך מייקל לא היה מוכן אז לחזור לבמה ולכן פיליפס לא המשיך במשא ומתן.

    באוגוסט 2008 תום בארק מחברת קולוני קפיטל (החברה שהיא עכשיו אחת מהבעלים של נוורלנד) יצר קשר עם פיליפס והם דיברו על הופעות. פיליפס נפגש עם תום תום (היה המנהל של מייקל אז). תום אמר שמייקל רוצה לחזור לעסקי הבידור – קודם כל להופיע ואחר כך להוציא מוסיקה חדשה.

    פיליפס נפגש עם מייקל בספטמבר 2008. התוכנית היתה שמייקל יעשה מספר הופעות ב-O2 בלונדון (זה נקרא residency). פיליפס מסביר שרק אמנים מיוחדים יכולים לעשות זאת ושזה כמו "להביא את ההר למוחמד". מייקל נראה לפיליפס מלא מוטיבציה ובעד הרעיון. פיליפס נפגש עם מייקל לאחר מכן בשביל להתחיל לדבר על החלק היצרתי.

    פיליפס ומייקל נפגשו שוב ב-31 לאוקטובר 2008 ומייקל דיבר על זה שהוא רוצה לחזור לעסקי הבידור ועל זה שהוא חי כמו נווד. הפגישה היתה מאוד מרגשת וגם פיליפס וגם מייקל בכו במהלכה.

    החוזה בין מייקל ו-AEG LIVE היה ל-31 הופעות. מייקל הוא זה שהציע את מספר ההופעות הזה מכיוון שרצה לעשות 10 הופעות יותר מפרינס (הזמר). החוזה נחתם בביתו של מייקל בינואר 2009. צ'רנוף מנסה לשאול מלא שאלות על החוזה אך התביעה מתנגדת לכולן והשופט מקבל את ההתנגדות.

    מסיבת העיתונאים בה הכריזו על מסע ההופעות נערכה במרץ ובתחילה AEG פרסמה רק 10 הופעות. צ'רנוף מנסה לשאול שאלות על כך שמייקל איחר למסיבת העיתונאים אך התביעה מתנגדת והשופט מקבל את ההתנגדות.

    לאחר ההכרזה על ההופעות נערכה מכירה מוקדמת בה הדרישה לכרטיסים היתה אדירה. בעקבות זאת פיליפס התקשר לתום תום וביקש ממנו לשאול את מייקל אם יש אפשרות להוסיף הופעות. לאחר 20 דקות הוא קיבל טלפון ממייקל בו מייקל הסכים להוסיף הופעות אך לא מעבר ל-50. בנוסף היו לו שני תנאים: 1. שבעודו בבריטניה יגור בבית מחוץ ללונדון בעל שטח גדול, עם סוסים ובאווירה כפרית כדי שהוא והילדים שלו יוכלו לגור בו ולא להיות כלואים במלון. 2. שבהופעה ה-50 יהיה נציג של ספר השיאים של גינס שיתעד את ההישג (אף אחד עוד לא עשה 50 הופעות באותו מקום).

    במרץ מייקל אמר לפיליפס שהוא רוצה שקני אורטגה יהיה הבמאי של ההופעות והוא הועסק על ידי AEG LIVE. הם ערכו אודישינים והתחילו חזרות בחודש מאי.

    בחודש מאי מייקל אמר שהוא רוצה שיהיה לו רופא אישי שיבוא איתו ללונדון. פיליפס שמע זאת מפרנק דיליאו (שבאיזשהו שלב החליף את תום תום בניהול של מייקל). פיליפס אמר למייקל שיהיה יקר להעסיק רופא אמריקאי שיבוא איתם ללונדון וניסה לשכנע את מייקל שיבחר רופא מקומי. מייקל התעקש ואמר שהוא רוצה לבחור רופא. הוא הפנה אותם לד"ר מוריי והם החלו במשא ומתן עמו.

    ביוני נערכה פגישה בין מוריי, מייקל, פיליפס ופרנק דיליאו. פרנק היה מודאג מכך שמייקל לא אוכל מספיק. מוריי אמר להם שהוא ידאג שמייקל יאכל כראוי ושיתן למייקל תוספי תזונה ומשקאות עם פרוטאין. הוא אמר להם שבריאותו של מייקל טובה. פיליפס אומר שהיה ברור לו בפגישה שמייקל בוטח במוריי ושיש להם קשר קרוב. זו היתה הפעם הראשונה בה פיליפס פגש את מוריי.

    בהמשך החודש קני אורטגה הביע דאגה שמייקל לא מעורב בהפקה כמו שצריך ושהוא לא ממוקד ומפסיד חזרות. בעקבות זאת נערכה פגישה נוספת בין הצדדים.

    צ'רנוף מפנה את תשומת ליבו של פיליפס למייל שאורטגה כתב בו השתמש בביטויים "אהבה קשוחה, "ולבטל את ההופעות". הוא אמר שהוא לא יודע בדיוק למה אורטגה מתכוון ושאף אחד לא חשב לבטל את ההופעות ושלא היתה שום דאגה שיהיה צורך לבטלן. אם היה צריך הם היו דוחים אותן (את תחילת ההופעות). בעקבות האימייל של אורטגה פרנק דיליאו התקשר וביקש מפיליפס לארגן פגישה בין הצדדים.

    פרנק לא דיבר על דאגה מכך שמייקל משתמש בסמים. לא היתה שיחה עם מוריי שבה דובר על דאגה מכך שמייקל משתמש בסמים. לא היתה דאגה כזאת בכלל.

    עוברים לנושא אחר. פיליפס מעיד שבאחת מהשיחות הוא הזכיר בפני מוריי שמייקל הולך לד"ר קליין. הוא הזכיר זאת בפניו של מוריי מכיוון שבאחת מהפגישות מייקל לא היה ממוקד כפי שהוא היה בדרך כלל (פיליפס מסביר שמייקל בדרך כלל היה מאוד חד וממוקד). לאחר הפגישה פיליפס שאל את מייקל אמיר וויליאמס אם מייקל בסדר ומייקל אמיר אמר לו שמייקל כרגע חזר מד"ר קליין.

    חוזרים לפגישה שהתקיימה לאחר שליחת האימייל (20 ביוני). בפגישה היו מייקל, מוריי, פיליפס ואורטגה. אורטגה התחיל ואמר שמייקל צריך להיות יותר ממוקד ומעורב. הוא אמר שהיו כל מיני עניינים חשובים מבחינה טכנית שהיה צריך את מייקל כדי לטפל בהם. מייקל לא הגיב באופן מיידי ובתחילה מוריי דיבר עבורו. מייקל אחר כך אמר שהוא יודע את כל סדר המופע והריקודים ושהוא עבד על זה עם טראוויס ולכן לא הגיע לכל החזרות בהתחלה. מייקל אמר לאורטגה שהוא מוכן ו"אתם תבנו את הבית ואני אשים את הדלת ואצבע אותו".

    פיליפס נכח בחזרות שהתקיימו ב-23.6 וב-24.6.

    ב-25.6 פיליפס קיבל טלפון מדיליאו בסביבות השעה 10:30-11:00 שבו דיליאו אמר שמייקל מתקשה לנשום וביקש ממנו לבוא לבית שלו. לקח לפיליפס 15 דקות להגיע וכשהוא הגיע הפרמדיקים בדיוק עזבו. הוא נסע אחריהם לבית החולים. דיליאו הצטרף אליו בבית החולים. הוא ראה שם את מוריי. מוריי היה נראה במצוקה גדולה ופיליפס לא זוכר מה הוא אמר לו.

    חקירה בידי התביעה

    פיליפס מעיד ששמע שלמייקל יש רופא אישי במאי 2009. הוא לא יודע איזה טיפול מוריי נתן למייקל ועבור מה.

    פיליפס מבהיר שהמצב אף פעם לא הגיע לנקודה בה הם חשבו לבטל את המופעים.

    פיליפס אמר למוריי לגבי זה שמייקל הולך לד"ר קליין בפגישה הראשונה שהתקיימה ביוני. הוא זוכר שמוריי הגיב בכך שהוא יודע או שאמר שהוא יבדוק.

    חוזרים לשאלות על סיבוב ההופעות. פיליפס אומר שמייקל היה מלא מוטיביציה ושהוא גאון. הוא אמן מדהים. תשומת הלב שלו גם מבחינה קולית וגם מבחינה חזותית היתה בלתי רגילה. הוא מספר שוב איך היה צריך להעלות את מספר ההופעות ל-50 בשל הדרישה הגדולה לכרטיסים. מייקל הסכים בשני תנאים: שבהופעה האחרונה יהיה נציג של ספר שיאי גינס ושהוא וילדיו יגורו באחוזה מחוץ ללונדון בעודם בבריטניה. פיליפס אומר שמייקל היה אבא מדהים ושהילדים שלו היו הדבר הכי חשוב עבורו.

    וולגרין מדבר עם פיליפס על שתי הפגישות שנערכו ביוני. הפגישה הראשונה נערכה בגלל החשש שמייקל לא אוכל מספיק. מוריי אמר שבריאותו של מייקל מצוינת. פיליפס אומר שהאמין שמוריי ידאג לטפל בחששות שהועלו. פיליפס ראה בפגישה שלמייקל אמון גדול במוריי. הפגישה השנייה היתה בנוגע לזה שמייקל הפסיד חזרות. מוריי הרגיע את שאר המשתתפים בנוגע למצבו הבריאותי של מייקל ואמר לאורטגה שתפקידו לדאוג למופע ושהוא (מוריי) הוא הרופא וידאג לבריאות של מייקל.

    לאחר שנמסרה לו השעה בה הפרמדיקים עזבו את הבית פיליפס מתקן את מה שאמר קודם לכן בנוגע לזמן בו הגיע לבית של מייקל ומתי קיבל את השיחה מפרנק דיליאו.

    פיליפס נכח בחזרות ב-23 וב-24 ליוני. הפעם האחרונה שראה את מייקל היתה ב-24 ליוני. פיליפס אומר שהחזרה האחרונה היתה מדהימה ושהיה לו "עור ברווז" מההתרגשות של לראות את מייקל כך. בסוף החזרות הוא ליווה את מייקל חזרה למכונית שלו ומייקל שם את ידו על כתפו ואמר "אתה הבאת אותי עד לפה. אני מוכן עכשיו. אני אקח את זה מפה". זו הפעם האחרונה שבה ראיתי אותו, אומר פיליפס.

    חקירה בידי ההגנה

    פיליפס אומר שהוא אף פעם לא חשב שמייקל לא מסוגל לעשות את ההופעות. הוא מסביר שהסיבה שבגללה ההופעות הראשונות נדחו לא היתה קשורה לבריאות של מייקל. (ארבע ההופעות הראשונות נדחו וסיבוב ההופעות היה אמור להתחיל ב-13 במקום ב-8). הוא אומר שבפגישות עם מוריי מוריי כל הזמן הרגיע אותם ואמר שבריאותו של מייקל טובה.

    צ'רנוף מדבר על ביטול ההופעות. פיליפס מסביר של-AEG LIVE היתה התחייבות למייקל ולמייקל היתה התחייבות ל-AEG LIVE. הם לא יכלו פשוט לבטל את מסע ההופעות על דעת עצמם. הוא מסביר שהחלטה על ביטול מסע ההופעות היא דבר שהיה צריך להתקבל על דעת שני הצדדים. פיליפס אומר שעד ל-25.6 מייקל היה אחראי לכסות את עלויות ההפקה. צ'רנוף מנסה לשאול עוד שאלות על החוזה והביטוח על ההופעות אך התביעה מתנגדת והשופט מקבל את ההתנגדות.

    הוא נשאל שוב לגבי האימייל של קני אורטגה ואומר שהוא לא נמצא במוח של קני ולא יודע למה החליט להשתמש במונחים: "אהבה קשוחה" ו"לבטל את המופעים". צ'רנוף אומר: אבל זה מה שקני שלח באימייל ואתה הגבת אליו. פיליפס אומר שהוא הגיב בכך שארגן את הפגישה עם מייקל ומוריי.

    הוא נשאל שוב מדוע הזכיר בפני מוריי שמייקל הולך לד"ר קליין. פיליפס אומר שזה היה בגלל שתי תקריות. 1. בפגישת הפקה מייקל לא היה ממוקד וכששאל את מייקל אמיר אם מייקל בסדר, קיבל תשובה שמייקל כרגע חזר מד"ר קליין. 2. פעם אחת שהתקשר ורצה לדבר עם מייקל, מייקל אמיר אמר שמייקל לא יכול לדבר מכיוון שחזר כרגע מד"ר קליין.
    Last edited by abigaillovesmj; 29-10-2011 at 01:39 PM.

Bookmarks

Posting Permissions

  • You may not post new threads
  • You may not post replies
  • You may not post attachments
  • You may not edit your posts
  •